שמונה ימים לאחר מותו מקורונה של ראש העירייה מיתולוגי של כפר סבא, יצחק ולד ז"ל, מדברת אלמנתו ורדה בכאב על האובדן והגעגועים העזים למי שהיה סלע קיומה במשך עשרות שנים.
יצחק ולד ז"ל, היה בן 82 במותו, ונפטר ממחלת הקורונה. משפחת ולד לא קיימה שבעה באופן רשמי, עקב חג הסוכות, אך יחד עם זאת מאות אנשים, חברים ומכרים עלו לרגל לבית המשפחה בכפר סבא.
היום (ראשון) מציינת ורדה ולד יום הולדת 74, אירוע שהייתה רוצה מאוד לחגוג עם אהובה ושותפה לחיים. יצחק ז״ל וורדה הכירו לפני כ-56 שנה, ומאז דרכיהם לא נפרדו, כאמור, עד מותו המצער של יצחק. ורדה מספרת לצומת השרון על הרקע הרפואי של יצחק, ומבקרת את המערכת הרפואית. "יצחק אמר, שברגע שייהפך לסיעודי – הוא רוצה כדור בראש. והוא לא הפך לנטל. הוא אמנם לא היה האיש הכי בריא, אבל תמיד הסתדר עם המחלות שלו. לפני חמש שנים יצחק עבר ניתוח מעקפים, ומאז הריאות לא תפקדו היטב ונאלצו לשאוב נוזלים מהריאות ארבע פעמים. הוא חוסן בחיסון השלישי כבר לפני כחודשיים והיינו בטוחים שזה מאחורינו. כואב לי שלא ידענו שמחלת הדם CLL שלו מחסלת את המערכת החיסונית, אף אחד מהרופאים לא אמר לנו. כשהמחלה אובחנה, ידענו שזה פוגע במערכת החיסונית, אבל אז לא הייתה קורונה. אני רוצה להדגיש זאת למען אנשים אחרים ושכל הרופאים יידעו את החולים".
קיראו גם:
לפני כחודש, אישרה ועדת השמות העירונית את הצעת ראש העירייה רפי סער לקרוא לפארק העירוני בכפר סבא על שמו של יצחק ולד בעודו בחיים. הדבר עורר ביקורת מצד מספר חברי מועצה מהאופוזיציה, אך מבחינת ורדה ולד אין עוררין כי הקריאה מוצדקת. "זה היה פספוס ענק", היא אומרת, "ברגע שפוליטיקאים נכנסו לתמונה והביעו את עמדתם, שמתאים יותר לקרוא לפארק על שמו אחרי מותו, זה העכיר את רוחו. יש תקדים לזה בהרבה ערים בארץ. זה גם הגיוני, כי אחרי מותו הוא לא יכול ליהנות ולמשפחה הכאב מתחדד שהוא לא זכה. חשוב לי לומר, שיצחק אהב את כפר סבא לא פחות משהוא אהב את משפחתו".
יצחק ז"ל וורדה ולד בחגיגות מימונה ב-1997
מה היה יצחק עבורך?
"הוא היה הכל בשבילי. איו לי עכשיו חומת מגן. יש לי בן, כלה ונכדים מדהימים, אבל אני מרגישה כמו עלה נידף בלעדיו. אני אישה חזקה ועצמאית, אבל יצחק מאוד גונן ושמר עליי. היה מוכן להוריד עבורי כוכבים מהשמיים, ובמיוחד אחרי האסון שלנו. השתדלתי להיות שותפה לדרכו וליוויתי אותו לאורך כל השנים".
בשנת 1995 פקדה את משפחת ולד טרגדיה, לאחר מותו של בנם הבכור אלי במהלך טיול אחרי צבא בפפואה ניו גינאה, כשהוא בן 23 בלבד. "יש לי כעת שני תארים, שאף פעם לא רציתי אותם", אומרת ורדה, "תואר אחד נוראי, שקשה לתאר במילים – אם שכולה. ועכשיו נוסף לי תואר מאוד קשה, שאני עוד לא יודעת איך אתגבר עליו – להיות גם אלמנה. נשארו לי תומר ואשתו המקסימה אריאלה ושלושה נכדים מקסימים והרבה חברים ותושבי כפר סבא שמאוד מגלים אמפתיה ורצון לסייע. אני מקווה שיהיו לי כוחות. אני עוד לא יודעת איך אמשיך בלי יצחק, זה לא נתפס, היא אומרת בבכי. הייתה בינינו אהבה בלתי רגילה".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
פז
שלא תדעי עוד צער
אכן תארים קשים מנשוא