"היא כבר חסרה לנו והותירה אחריה בור עמוק", כך אמר אתמול נעם, בנה של לויה שליט ז"ל מכפר סבא, שהלכה לעולמה ביום שני השבוע לאחר מאבק במחלת הסרטן, בהיותה בת כמעט 78. לויה הובאה למנוחות ביום שלישי בבית העלמין "מנוחה נכונה" בכפר סבא, כאשר היא מותירה אחריה את שלושת ילדיה (נעם, מיכל ועמר) ותשעה נכדים.
לויה ובעלה אריק ז"ל, שנפטר לפני תשע שנים, התגוררו בכפר סבא משנת 1978 והיו מוכרים מאוד בקרב חניכי ובוגרי תנועת הצופים בכפר סבא. עד יציאתה לגמלאות עבדה לויה במשך 30 שנים בספריה העירונית בכפר סבא. "כל מי שאי פעם עשה עבודה בכתב בכפר סבא של הימים ההם, הכיר אותה היטב", נזכר הבן נעם ומספר כיצד הקים אביו אריק את תנועת הצופים בכפר סבא: "במשך כל השנים היה בכפר סבא רק את תנועת הנוער העובד והלומד כי זאת הייתה עיר של מפלגת העבודה. כבוגר תנועת הצופים ברמת גן, אבא שלי התעקש להקים שבט של תנועת הצופים גם בכפר סבא וזה אכן מה שקרה. על שטח בית ספר מפתן ברחוב הרצל הוקם השבט הראשון שנשא את השם רכ"ס, ראשוני כפר סבא. אבי היה ראש שבט הצופים בכפר סבא במשך 25 שנים. לפני מספר שנים הוקם השבט השני בכפר סבא, הפעם בשכונה הירוקה והוחלט שהוא ייקרא שבט שליט על שם אבי ז"ל. לא היינו מעורבים בקבלת ההחלטה אבל כמובן ששמחנו עליה מאוד".
לויה ואריק שליט ז"ל, עם נכדיהם, צילום פרטי
לויה הייתה ידועה כמי שדאגה שנים רבות לחניכי תנועת הצופים בכפר סבא, והייתה קרויה בפי רבים "האמא של הצופים", כפי שמספר נעם: "אמא שלי הייתה בוגרת צופי ת"א והיא ליוותה את אבא שלי במשך כל השנים למחנות הצופים. היא הייתה אחראית על המטבח, מתקתקת את האוכל לאלפי החניכים במשך השנים. אנחנו דור ההמשך, גם אנחנו היינו בצופים והנכדים גם הם ממשיכים את דרכנו".
מעבר להתנדבות בתנועת הצופים, מתברר כי לויה ואריק התנדבו גם בפעילות נוספת: "אמא ואבא התנדבו בכפר נהר הירדן שאותו הקים חיים טופול ונמצא בגבעת אבני ליד טבריה. זהו למעשה כפר נופש לילדים חולים. הם היו נוסעים להדריך שם ארבע פעמים בשנה, כל נסיעה הייתה למספר ימים והכל כמובן בהתנדבות. היא תמיד שמה את האחר לפניה, כל מי שהיה צריך עזרה היא התנדבה לעזור. אישה עם נתינה טהורה בלי קשר לחומר ועם חום אין סופי. היא נתנה מזמנה ומהידע שלה וזה מה שאפיין אותה ביותר".
רוצים להישאר מעודכנים?
מתברר שלויה ניהלה את חייה ומותה בדרך לא הכי שגרתית. נעם מספר: "לפני כשנתיים אמא אובחנה כחולת סרטן, עברה טיפולים כימותרפיים, החלימה ואחרי שבעה חודשים המחלה חזרה. היא עברה טיפול חדשני אבל לצערנו הוא לא הצליח. באמצע חודש נובמבר הרופא אמר שיש לה לחיות עוד מספר שבועות או חודשים ולשמחתנו זה נמשך כמעט חמישה חודשים. היא ניהלה את המחלה שלה עד הרגע האחרון מול הרופא ולא נתנה לאף אחד להתערב. היא ניהלה איתו דיון פתוח על המוות כשאני כמעט נחנקתי מדמעות. היא לא רצתה להיות נטל על האחרים. לפני מותה כל אחד מילדיה ונכדיה קיבל מכתב אותו התבקש לפתוח לאחר מותה וכך היה. היא נפטרה בהוספיס בית בחברת המשפחה. היא הכינה גם מכתב על האני מאמין שלה לחיים ושלושה שירים שביקשה שיוקראו בהלוויה, אחד מהם שיר שנכתב עליה".
נעם מצטט קטע קטע מהמכתב שכתבה אמו והוקרא בהלוויה: "היא כתבה שהיא יודעת שמעמד ההלוויה הוא קשה, עצוב ומוזר שהיא לא מנהלת אותו כמו שניהלה את המחלה שלה. שמחה שהגיעה לסוף הדרך בדרך שהיא בחרה וזה נעשה בעזרת הילדים והנכדים בחום, אהבה וחיבוקים עד הרגע האחרון, מתוך הבנה שאין צורך לסבול אלא להיפרד ולעבור תהליך פרידה. היא כתבה שהיא תפגוש את סבא/אבא ושם הם יוכלו לצפות עלינו, אי שם ביקום. היא כתבה גם: 'תמשיכו לשמור על הביחד המיוחד שלנו, הצחוקים וההומור השחור המשותף לנו. תזכרו תמיד שאתם הרכוש הכי יקר שיש לי אי פעם, תזכרו תמיד ששמחתי בחלקי ותעשו זאת גם אתם. שמחה שבתקופת מותי קיבלתם שיעור איך להתמודד עם קשיים בחיים'".
נעם מוסיף: "היא תחסר לנו מאוד. אני נחנק מדמעות. היא כבר חסרה לנו ותחסר לנו מאוד בעתיד. היא הותירה אחריה בור עמוק, אבל אנחנו שמחים כי זאת הדרך שהיא רצתה וכיבדנו את זה".
עידו יצחקי, בוגר שבט רכ"ס וראש השבט לשעבר וכיום חבר בוועדת הדרכה ארצית של הצופים, ספד ללויה: "מעבר לנחמה שמצאת במשפחה הנפלאה שלכם, מה שנקרא "שבט שליט הפרטי", אני יודע שמצאת נחמה, קטנה, אבל נחמה, בכך שזיכרו של אריק מונצח לעד בדמות שבט צופים שהולך וצומח. אני יכול להגיד בשמחה שגם שבט שליט ירש חלק לא מבוטל מה-DNA הטוב שלכם. לויה, את ואריק, השארתם אחריכם משפחה נפלאה, עשרות חברים ומאות רבות של אנשים שהפכו להיות הרבה יותר טובים בזכותכם. אחד מהם עומד כאן היום מאוד עצוב, למרות שאת לא מרשה. נוחי בשלום, מגיע לך קצת לנח. לעולם תישארי לויה, האמא של הצופים".
