זעקת הורי החטופים והנעדרים: יממה וחצי לאחר חדירת המחבלים בדרום הארץ, באין מענה מטעם שרי הממשלה ולנוכח ההיעלמות של השרים, התייצבו אמש (ראשון) במסיבת עיתונאים הורים לבנים ובנות שבילו במסיבת הטבע ומאז נעלמו עקבותיהם ואף אחד לא יודע מה עלה בגורלם.
הם ישבו מול המצלמות וגוללו את סיפורם האישי עם המון כאב, עצב, חוסר וודאות ובעיקר המון כעס על כך שעד כה אף נציג רשמי של המדינה לא יצר איתם קשר. וזאת הייתה דרישתם החד משמעית, להיפגש באופן מיידי עם תא"ל (במיל.) גל הירש שמונה אתמול לממונה על השבויים והנעדרים.
בין המשפחות שהתייצבו במסיבת העיתונאים היו גם שלי ומלכי שם טוב מהרצליה, הוריו של עומר שנכח במסיבת הטבע וכמו רבים נותק עימו הקשר והם אינם יודעים מה עלה בגורלו. לאחר ששלושה הורים (אורי דוד – אביהן של הודיה ותאיר, מירב לשם גונן – אמה של רומי, בת שבע אילוז – אמה של אליה) דיברו בכאב הגיע תורם של שלי ומלכי לזעוק את זעקתם. שלי אמרה בדמעות: "עומר הוא השמש והלב של הבית. אחרי ארוחת ערב ביום שישי הוא נתן לי חיבוק ויצא לרקוד וליהנות עם חברים שלו. בשעה 6:30 בבוקר היו אזעקות ומלכי התקשר אליו ועומר אמר שיש שם אזעקות".
משפחת שם טוב מתגוררת בשכונת נווה עמל בהרצליה. ועומר בן ה-21 הוא האח הצעיר לאחותו דנה (27) והאח עמית (24). עומר למד בצעירותו בבתי הספר גורדון, חט"ב זאב ותיכון הראשונים. בצבא שירת כמאבטח מתקנים והשתחרר לפני כחצי שנה. בתקופה האחרונה עבד במסעדת "מיט בר" באזור התעשייה בהרצליה.
מלכי תיאר את רגעי האימה: "אמרתי לו שיעוף משם. הוא אמר שיש בלאגן עצום, אנשים שרצים ולא מוצאים את הרכבים שלהם. השיחה התנתקה וחזרה ותוך כדי הוא אמר שהוא רואה המון אנשים, שיש שם הרוגים ויריות. ואז אמרתי מה זה, לאן הם הלכו? מה זאת המסיבה הארורה הזאת? איך התגלגלו למקום הזה? תוך כדי הבנו כך שהמצב הרבה יותר מורכב. חשבתי בהתחלה שזה רק ירי של טילים והוא ימצא מחסה, אבל הבנתי שיש מחבלים שמסתובבים בשטח. הוא אמר שמצא את הרכב ועלה עליו והתחילו לנסוע. הבת שלי ביקשה שיסמס את המיקום בלייב. ראינו שהוא נוסע קדימה ואחורה, אבל פתאום ראינו שהרכב נוסע לכיוון הגבול. ניסיתי להתקשר אליו להגיד לו שהוא טעה בדרך, אבל הטלפון שלו כבר לא היה זמין ונקודת הציון הבאה הייתה מעבר לגבול. לא ידענו מה להרגיש, קיווינו שזאת טעות ב-ג'י.פי.אס. נסעתי לבית החולים סורוקה ולנקודת איסוף שונות אבל לא מצאתי אותו".
רוצים להישאר מעודכנים?
על הרגע שבו קיבלו את הבשורה על נפילתו בשבי סיפר מלכי בכאב רב: "בסביבות שמונה בערב התקשר אליי מישהו ואמר שיש וידיאו שהחמאס או אחד הארגונים פרסם ובו רואים את בבירור את עומר. הוא שלח לי את הסרטון וראינו את עומר כפות וקשור על הרצפה עם עוד חבר. אמרתי שלפחות הוא חי, כי ראיתי שהוא זז ומדבר עם החבר שלו. מאותו רגע, כמו שאמרו כאן שאר החברים, אין קשר ולא יודעים עם מי לדבר".
כמו שאר ההורים, גם מלכי ושלי דורשים מהמדינה לקחת אחריות וליצור עימם קשר: "אין תקשורת עם אף אחד. אין נציג של צה"ל או של מדינת ישראל שמדבר איתנו. אני מבין את הכאוס והבלאגן אבל בנקודת הזמן הזאת אנחנו מבקשים שקיפות ולדעת מה קורה עם הילדים שלנו. עומר נמצא בשבי, הוא חי ונושם, אני מרגיש אותו. אנחנו חושבים מה עובר עליו, אם נותנים לו אוכל או לא נותנים, איך הוא מטופל".
בסיום דבריו פנה מלכי ישירות לבנו בתקווה שהמסר יגיע אליו: "עומר, אם אתה שומע אותנו תדע שאנחנו אוהבים אותך ועושים הכל להחזיר אותך ואת כולם הביתה בחזרה. אתה תחזור הביתה עומר".
האם שלי סיפרה הבוקר ל"צומת השרון" בקול רועד: "עומר רק התחיל ליהנות מהחיים ולחפש את עצמו ולשאול את עצמו שאלות, מה הוא רוצה להיות. הוא אהב את החיים, כולם הכירו אותו, היה תמיד מוקף בחברים רבים. יש לו כלב בבית והוא קרא לו האח הקטן שלי".
שלי, איך אתם מתמודדים עם מה שקרה?
"היום בבוקר לא רציתי לפתוח את העיניים. הלוואי וזה רק היה חלום. זה סיוט מטורף שאני לא יודעת איך אני מתחילה לנהל אותו. רק יודעת שעומר יחזור הביתה בכל מחיר".
בעקבות הפנייה הפומבית שלכם אמש לציבור, מישהו יצר איתכם קשר?
"אף אחד לא דיבר איתנו. אנחנו, קבוצה של כל ההורים של החטופים והנעדרים, פועלים באופן עצמאי ומנסים להשפיע איך אנחנו מחזירים אותם הביתה בריאים ושלמים. ב- 31 בחודש לעומר יש יום הולדת 21 ואני רוצה שעומר יחגוג אותה בבית".
