אבל כבד וכאב גדול על מותה של מנהלת הצהרונים בהרצליה, מפל אדם ז"ל, שנרצחה במסיבת הטבע בדרום על ידי מחבלים נתעבים של החמאס: אבל כבד ירד ביממה האחרונה, גם על שני בתי ספר יסודיים בהרצליה, יצחק שמיר בשכונת גליל ים ושז"ר במרכז העיר, עם היוודע דבר מותה של מפל אדם ז"ל שניהלה את שני צהרוני "אפטר סקול" בבתי הספר האלו מתחילת שנת הלימודים.
מפל נרצחה בשבת האחרונה בידי מחבלים מהחמאס במסיבת הטבע בסמוך לקיבוץ רעים. בהודעה שהוציאה עיריית הרצליה נכתב: "כל מי שסיפר לנו עליה תיאר אישה מדהימה, מוכשרת, פעילה ומלאת אהבת אדם ואהבה לילדים. יהיה זכרה ברוך".
אחותה, מעיין אדם, אשת התקשורת, סיפרה הבוקר לערוץ 12: "הרבה חברים אהבו אותה. אמא שלי לא מתפקדת בלי כדור כל בוקר, אבא שלי מפורק. היא הייתה התינוקת שלהם. אני רוצה להגיד דבר קשה. נפל בחלקנו שאנחנו יודעים שהיא מתה ולא חיה מתה בעזה, שבויה בידי אנשים מסופקים מגרימת כאב וסבל. הלב שלי מפוצל לאלף רסיסים, לא רק כי נשבר עליה אלא כי יש אלף אסונות מסביב".
מעין סיפרה על נסיבות מותה של אחותה: "היא הייתה אמורה לבא אליי ערב קודם, אבל בסוף לא באה. בסוף קבענו שתבוא מחר, אבל מתברר שאין מחר. יש לי המון רגשות חרטה כי אולי הייתה נשארת אצלי ולא נוסעת למסיבה. לא ידעתי שהיא שם. אמא שלי ידעה. לאחר האזעקה בשבת בבוקר סימסתי לאחים שלי, ירדן ומפל. ירדן כתב לי שהוא הוקפץ לשם. כתבתי למפל אם הכל בסדר והיא עונה לי שיש שם מחבלים שיורים. נשכבתי על הרצפה בצעקות שבר ולא הצלחתי להכיל את מה שאני קוראת. התחלתי להפעיל את כל הקשרים שיש לי כאשר אני מנסה להכווין אותם ואומרת לכולם שיש שם טבח ושני האחים שלי עומדים למות. זה נמשך שעות. כתבתי לה שאני סומכת עליה. היא יודעת לשרוד וידעתי שהיא תדע מה לעשות ורק צריך שיגיע צבא אבל אף אחד לא הגיע".
רוצים להישאר מעודכנים?
על רגעיה האחרונים של אחותה סיפרה מעיין: "היא התחבאה מתחת למשאית הרבה זמן ואח שלי היה בדרך אליה כשהוא קרוב לגזרה עם הלוחמים. בן הזוג שלה התקשר לירדן וצרח שמפל מתה. היא הייתה מתחת למשאית ושיחקה פני מתה אבל הם עשו בה וידוא הריגה. יש לנו עדות של מי שחיבק אותה ברגע הזה. השאירו אותה שם ומאז לא ידענו מה עולה בגורלה עד אתמול. היא כל הזמן הדגישה שאמא לא תדע מכלום. היא הייתה איפה שכל המחבלים, לא היה לה סיכוי ושרדה הרבה שעות".
מעיין סיפרה על אחותה: "כל החברים והקרובים מספרים על גרסה משודרגת שלי. אנחנו ממש דומות אבל היא יותר יפה, יותר טובה, יותר מצחיקה, יותר אהובה. הכדור פגע לה בחזה וכבר אמרתי שכזה לב גדול אי אפשר לפספס. כל כאב של אדם זר כאב לה כאילו זה שלה. היא אהבה ילדים, רצתה להיות מחנכת ומנהלת בית ספר. עבדה בצהרון. אהבה ילדים ובני אדם, טובת לב ממש. זאת לא המסיבה הראשונה שלה. הייתה כל הזמן במסיבות, אהבה לרקוד שעות בלי הפסקה. אין סוף חברים היו לה".
