מחווה לחבר לעבודה שעדיין חטוף בעזה: אין סוף מחוות בוצעו בהתנדבות ומכל הלב עבור החטופים והחטופות שנמצאים בשבי החמאס ברצועת עזה, וזאת אחת המרגשות שבהן – ציור קיר יפהפה של עומר שם טוב מהרצליה ולצידו הסלוגן שהפך מזוהה עם המאבק להחזרת החטופים והחטופות.
הציור צויר על קיר הגרפיטי המוכר בפינת הרחובות אלקלעי ורש"י בהרצליה הירוקה המערבית על ידי גיא בריל, בן 27 מהרצליה. גיא, סטודנט לתקשורת חזותית במכללת "שנקר", עבד ביחד עם עומר שם טוב ומיה רגב במסעדה באזור התעשייה בהרצליה.
על ההיכרות עם השניים מספר גיא: "יצא לי לעבוד עם עומר ומיה במשך מספר חודשים ביחד. בתור חבר שלהם למשמרת, יצא לי להכיר קסם של ילדים שעבדו מהבוקר עד הלילה כדי לחסוך לטיול הגדול שלהם. ראיתי בהם את עצמי לפני כמה שנים וממש נקשרתי אליהם. אחרי שהם נחטפו הייתי בהלם ובשוק גדול וכמו כולם פרסמתי את תמונותיהם. זה עשה לי ממש רע על הלב".
גיא בריל בעת הכנת ציור הקיר למען עומר שם טוב. צילום פרטי
גיא מספר כיצד עלה במוחו הרעיון לציור הקיר: "לאחר שהם נחטפו רציתי לעשות משהו שיעלה את המודעות, שכל אחד שיעבור שם יראה את זה בגדול וייחרט לו בלב ובראש ונזכור שיש לנו חטופים שם. החלטתי לצייר את עומר כי הוא היחיד שאני מכיר שעדיין בשבי לאחר שמיה חזרה. הדבר הכי חשוב מבחינתי היה להעלות אולי קצת חיוך אצל המשפחה, שאותה לא הכרתי לפני, שיעשה להם טוב על הלב. אני עוקב אחריהם והמקרה צובט בלב וגורם לי לדמעות".
מדוע בחרת דווקא את המיקום הזה?
"אני מכיר את הקיר הזה שמוכרז כקיר גרפיטי וידעתי שאף אחד לא יעצור אותי. בחרתי את הפינה במקום בולט בצומת הרחובות כדי שכל מי שיעבור שם יראה את הציור. הייתה שם עבודה ישנה שלי ועוד ציור של מישהו. החלטתי למחוק אותן בידיעה שאף אחד לא יגיד כלום למען מחווה כזאת. עשיתי זאת על דעת עצמי ומכספי, בלי לבקש אישור או רשות מאף אחד. ביצעתי את זה ביום ראשון שעבר משעה 11:00 עד 22:00".
רוצים להישאר מעודכנים?
כיצד החלטת מה לצייר?
"עשיתי סקיצה מראש בבית. בחרתי את התמונה של עומר שכולם מכירים והוא הכי מזוהה איתה ואת הכיתוב באנגלית שגם כולם מכירים, כך שאין מצב שמישהו יעבור ויפספס את זה".
גיא בריל בפעולה. צילום אפי יוסף
איך הדבר נודע לשלי ומלכי, הוריו של עומר ואיך הם הגיבו?
"רציתי לעשות להם הפתעה ורק בסיום העבודה לצלם ולשלוח להם, אבל במהלך יום העבודה הרבה אנשים עברו, התעניינו וצילמו כך שהם קיבלו תמונות עוד לפני שסיימתי. בערך בשעה 21:00 הם הגיעו לשם כדי לראות את הציור ופגשו בי לפני סיום העבודה. הם חיבקו אותי והתרגשו מאוד ואמרו שעדיין לא נעשתה מחווה כזאת לכבודו של עומר. הם אמרו לי שעומר יעוף על זה כשהוא יחזור ויראה את זה. אני רק מחכה ליום שהוא יחזור ויראה את מה שהכנתי לו".
מי שיעבור ליד ציור הקיר ויחפש את שמו של גיא, לא ימצא אותו. גיא מסביר מדוע החליט לא לכתוב את שמו כמקובל ואנחנו נציין שאנחנו הגענו אליו ולא הוא אלינו: "אני חותם את שמי על כל עבודה שלי, אבל במקרה הזה הפרסום ממש לא מעניין אותי ולכן החלטתי לא לכתוב את שמי. רציתי רק להעלות חיוך, לעשות טוב בלב ולהעלות מודעות. יש מקרים שלא צריכים לנצל פלטפורמה ולהתפרסם וזה אחד מהם".
