על רקע הקיפאון במו"מ על שחרור החטופים, חידוש הלחימה בעזה ושובו של איתמר בן גביר לממשלה, הגיעו אמש (מוצ"ש) אלפים רבים לעצרת המרכזית בכיכר החטופים בתל אביב וקראו יחד: "קודם כל החטופים. אסור לנו לוותר עליהם עכשיו!". הקריאה שנשמעה הייתה שהחזרה ללחימה בעזה עלולה להרוג את החטופים החיים ולהעלים את החללים וכי המלחמה היחידה שצריכה להתנהל היא בחדרי המו"מ, על השבתם המיידית של כל 59 החטופים בפעימה אחת ומיידית.
איילת גולדין בעצרת בכיכר החטופים, צילום ליאור רוטשטיין
איילת גולדין, אחותו של סרן הדר גולדין ז"ל, שגופתו מוחזקת בידי ארגון החמאס מאז מבצע "צוק איתן", אמרה בעצרת:
"אני קוראת לכם המנהיגים שלנו. המתיימרים להנהיג, הדר תובע מכם. ההיסטוריה נכתבת עכשיו. האם הנהגתם? או שאתם במו ידיכם משמידים אותנו. דם אחיכם זועק אליכם מן האדמה. מן המנהרות. איפה אתם? כי התשובה היא אחת. התשובה המוסרית, היהודית, המוסלמית, זו מצווה קדושה ובסיס לחברה ערכית – להשיב את כולם קודם כל ולפני הכל. מטרת העל היחידה. אתם הקוראים לעצמכם מנהיגים – הנהיגו. הנהיגו דרך שבה נהיה גאים בכם. פסח לפנינו, החג היהודי – שלח את עמי, פדיון שבויים, השבת החיים והחללים לקבורה – הבסיס ליהדות ולישראליות ערכית. הגיעה העת להתייצב להשיב את כולם. ואז לשקם. להיות שוב ישראלים גאים, עד אז אנחנו חפויי ראש".
עמית נמרודי, אחותו של תמיר נמרודי, חייל שחטוף בשבי החמאס, אמרה:
"אני ילדה בת 15. אני לא מבינה בפוליטיקה, אני בסך הכל רוצה את אח שלי בבית, אני רוצה לחזור להיות ילדה. מאז ה-7.10 אין לנו טיפת מידע על תמיר, מלבד סרטוני החטיפה הקשים, בהם הוא נחטף על רגליו, יחף, ללא המשקפיים שלו. רון וניק נהרגו על ידי הפצצות צה"ל, הלחימה בעזה מסכנת את החטופים. אני רוצה עכשיו לפנות לממשלה: תעצרו את הלחימה ותמשיכו את העסקה. למה אתם עוד מחכים? שלא יהיה לכם יותר את מי להחזיר? תחזירו את כולם בפעימה אחת. את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה. החיים של החטופים בידיים שלכם, הזמן אוזל, אין לחטופים זמן. ראינו חטופים חוזרים. יש לכם את הכוח לעשות את זה. אז בבקשה תעשו את זה כבר. תחתמו על שלב ב' ותחזירו לי את אח שלי. תחזירו לי את החיים שלי ועכשיו!".
גאיה גלבוע דלאל בעצרת בכיכר החטופים, צילום אלון גלבוע
גאיה גלבוע דלאל, אחותו של גיא גלבוע דלאל, שנחטף ממסיבת הנובה ונמצא עדיין בשבי החמאס, אמרה:
"לפני כמה שבועות קיבלנו אות חיים אכזרי, גיא ואביתר חברי ילדות שנחטפו יחד עברו טרור פסיכולוגי מזעזע, הם חשבו שהגיע תורם להשתחרר, לחזור הביתה, אבל לא. הוציאו אותם מהמנהרה אחרי חודשים רבים שלא ראו אור יום כדי לצפות בחברים שלהם משתחררים, והם, נשארים שם. צופים על החופש שנלקח מהם בין רגע. ובחזרה למנהרה צרה, נמוכה, ממולכדת, לרעב, להתעללות. מחטופים שחזרו אנחנו יודעים שהמצב הנפשי והפיזי שלהם מאוד ירוד וקשה ודבר כזה יכול לטלטל אותם עד לא להצליח להמשיך לשרוד את השבי. כל שנייה שעוברת היא קריטית, הימים ממשיכים להיספר, גיא לא בבית, ואני מפחדת. יש לי רק בקשה אחת – אל תתנו לי לגדול בלי אח גדול".
שורדת השבי דורון שטיינברכר בעצרת בכיכר החטופים, צילום אלון גלבוע
שורדת השבי דורון שטיינברכר אמרה בעצרת:
"ביום חמישי ה- 30.11.23 אמרו לי שאני הולכת הביתה, אבל אחרי כמה שעות אמרו לי שאני לא הולכת בשעות הקרובות, אלא שזה קורה מחר, האחד בדצמבר, לא ישנתי כל הלילה מההתרגשות שאני חוזרת הביתה. לצערי הרב, הבוקר נפתח ברעשי פיצוצים ואיתם גם ההבנה שלי שאני לא חוזרת הביתה. אתה קם לפיצוצים, וזאת ההודעה, 'אתה לא חוזר הביתה', ואין לך מושג מתי תחזור. ביום שלישי האחרון, 18.3, לא קמתי לפיצוצים, קמתי להודעות וואטאספ, חלק מאחלים מזל טוב כי זה יום הולדתי וחלק כאלו שמעדכנים במה קרה הלילה, שחזרו להילחם. חטופים לא חוזרים. פוגשים אותי עכשיו ושואלים אותי אם אני בסדר. אני עונה שכן עם חיוך כזה קטן והטיית ראש אבל אני לא בסדר".
דורון הוסיפה: "אני באה לפה, כי זה הדבר הנכון, כי הציבור חייב להבין שזה הדבר היחיד שחשוב, כי זה לא יכול לרדת מהכותרת, כי המשפחות והחברים לא יכולים להיות לבד. וכי אני הבטחתי לעצמי, לשאול כל פעם מה צריך לעשות, שזאת המשימה החשובה ביותר, ושאני שם עושה מה שצריך. נוסעת למי שצריך, מדברת, פועלת. לא מוותרת. יש בי פחדים וכאבים, אבל לא אלו שאתם חושבים. יש בי פחד, שהם לא יחזרו הביתה. יש בי פחד למשפחות שלמות, יש בי כאב למשפחות שלמות. יש בי פחד לחטופים ששם, יש בי כאב לחטופים ששם. יש בי כעס למי שחושב שזה בסדר לחזור להילחם. איפה אתם? איך אתם לא מקשיבים לנו? איך? חלמתי על לעמוד פה ולצעוק. 'תחזירו את כולם הביתה, עכשיו!' ולא, אני לא רוצה להגשים את החלום. לא הייתי אמורה להגשים אותו. כולם, פשוט חייבים להיות פה עכשיו. כולם, בפעימה אחת. עכשיו!".
תגובות