עזה, הים והעמותה: "אתה לא באמת חוזר לחיים רגילים בין הסבבים"

שירות המילואים הארוך, המוטיבציה הבלתי נגמרת והעזרה מהעמותה: רונן (שם בדוי) הוא אחד ממאות אלפי חיילים מילואים שנותנים מעצמם לטובת המדינה כבר שנה ושמונה חודשים. הוא תושב מרכז הארץ, בן 34, איש הייטק, נשוי פלוס שלושה ילדים בגילאים 10, 7 ,5. קצין בדרגת סרן, משרת בגדוד שריון במחלקת פינוי, האחראית על פינוי פצועים וחללים. באמצע חודש יוני הוא וחבריו צפויים לסיים סבב מילואים רביעי עם 380 ימי מילואים מאז ה- 7 באוקטובר, ברצועת עזה ובלבנון.

רונן הוא אחד מחיילי מילואים רבים הנעזרים בפעילות המבורכת של עמותת "זיו נעורים", הפועלת לקידום נוער ולמניעת נשירה ממסגרות החינוך, באמצעות תכניות חינוכיות ייחודיות ופעילות ימית ומתחילת המלחמה נותנת מענה גם לחיילי המילואים.

בשיחה עם רונן, הוא מתאר את הקושי שחווים חיילי מילואים כתוצאה מהשירות הארוך והמייגע שכרגע לא רואים את סופו באופק. "כשאתה חוזר הביתה בין הסבבים אתה לא באמת חוזר לחיים הרגילים כי אתה כבר מכין את עצמך לסבב הבא", מסביר רונן, "החזרה שלך היא לא באמת חזרה. בין הסבב ראשון לשני בקושי חזרתי לעבודה ולשגרה. בין הסבב השני לשלישי היה יותר זמן, אבל עדיין היה המון קושי של חזרה לשגרה בעיקר בקטע המשפחתי. השירות הוא אינטנסיבי ועקב האכילס הוא לחזור לשגרה נורמטיבית. מצאתי את עצמי יושב על הספה בלי דרייב לעשות דברים".

איך זה משפיע על המשפחה?

"אשתי רואת חשבון ועובדת במשרה תובענית. יש לנו שלושה ילדים קטנים ואין הרבה עזרה מבחוץ, כך שמבחינתי היא הגיבורה הגדולה כי אני לא יודע אם הייתי מצליח להחזיק את מה שהיא עושה. בסבב הרביעי כבר שמעתי ממנה את המשפט של תשכח מעוד סבב".

ומה בכל זאת גורם לך ללכת לסבב ועוד סבב?

"שתי הסיבות העיקריות הן החזרת החטופים ואחוות הלוחמים בגדוד. אחרי שנה וחצי של אחד בשביל השני אנחנו ממש משפחה ומרגיש שלא יכול להגיד אני לא בא".

יש לך חשש שהתארכות המלחמה ושירות המילואים הארוך יפגעו בהמשך חייך?

"באופן אישי אני לא חושש מפגיעה מבחינה כלכלית או משפחתית, אבל בהחלט שמעתי ואני מכיר אנשים שהשירות הארוך כבר פוגע בהם. יש הרבה קושי אבל זה דבר לגיטימי כי אתה נעלם מהבית לתקופה ארוכה. אנחנו משלמים מחירים אישיים ומשפחתיים אבל אני לא חושב שזה ימנע ממני לבא לסבב נוסף. התחלנו את הסבב הזה עם הרגשת דשדוש אבל מהרגע שהגדוד הופעל זה נתן המון משמעות. יש על מה להילחם".

לא מגיעים למצב שאומרים: "די, אנחנו את שלנו עשינו"?

"יש הרבה שיח על סביב למה עוד פעם ומתי הסבב הבא. האם באמת יש כיוון מסוים. לא אכפת לי להגיע לעוד סבב של חודשיים, אבל אנחנו רוצים לדעת שמתקדמים למשהו ולא לשמור על הקיים".

בוויכוח בין שתי התפיסות: הפסקת המלחמה והחזרת החטופים או המשך המלחמה, איפה אתה נמצא?

"המשך הלחימה חד משמעית, אבל אם זה בלי תוצאה אז כמובן שזה לא שווה. אנחנו מוכנים להקריב נפש אבל צריכים לדעת שזה אחת ולתמיד. אני חושב שאפשר להכריע את החמאס בצורה מוחלטת, עד כמה שזה קשה. על הנייר זה נשמע יפה, אבל אני לא מכיר פתרון פרקטי של הפסקת מלחמה והחזרת חטופים ברמה שתגן על המדינה. כמי שחיים את השטח והתמרון וחווים את החזית יש הרגשה של ניצחון. עניין החזרת חטופים נותן לנו המון מוטיבציה להמשך וגם נפגשנו עם משפחות חטופים. ביקרתי פצועים בבתי חולים וזה נתן לי כוח להמשך. אנחנו מתלוננים על עוד סבב ויש אנשים שאין להם ידיים ורגליים".

הקרע בעם מורגש בשטח?

"ממש לא מורגש. היו כמה דיונים שהחלו בוואצאפ והופסקו מיד על ידי המג"ד. ביחד ננצח זאת בעיני לא סיסמא. יש לנו בגדוד מגוון אוכלוסייה של חילוניים, דתיים, חרדים. זה לא מורגש וזה משהו שחייב להגיע לעם כי זה מרגיש שאנשים עשו מאיתנו כלים וזה נכון משני צידי המפה הפוליטית. בגדודים הלוחמים זה כמעט ולא מורגש וטוב שכך".

רונן היה מעורב באירועים וחווה דברים קשים למראה אבל אינו מגדיר את עצמו כפוסט טראומה. "אתה מקבל פרופורציה לדברים שחווית לפני", מסביר רונן ומספר על פעילות עמותת "זיו נעורים" שעוזרת לו: "השתתפתי במספר פעילויות שעשתה העמותה – סדנת שווים וגלישה בים בין הסבב שלישי לרביעי. הגענו לים, סבב היכרות קצר וזרקו אותנו למים עם המון אנרגיות מטורפות".

במה זה עזר לך?

"אני לא מגדיר את עצמי כפגוע אבל יש רצון לטרוף את החיים ולהתעסק עם הנפש. מרגיש קצת אבוד וכשאני מגיע לפעילויות האלו זה נותן לי המון דרייב לנפש ובוסט של אנרגיה טובה. נוצרות חברויות באמצעות המדריכים הנפלאים של העמותה".

אז אתה ממליץ לחיילי מילואים על פעילות העמותה?

"כבר יצא לי לצרף אנשים ולהמליץ על פעילות העמותה שמדריכיה תמיד עם מאור פנים, זרימה וחוויה והכל עם לב ענק ופתוח. מעבר לחווית גלישה יש חוויה של הקבוצה ואני מתכוון ללכת לפעילויות העמותה גם בסיום הסבב הנוכחי".

עמותת "זיו נעורים" הוקמה בשנת 2000 על ידי יוצאי שייטת 13 לזכר חברם זיו לוי ז"ל, לוחם הקומנדו הימי, אשר נפל בעת שירותו הצבאי. העמותה פועלת לקידום נוער ולמניעת נשירה ממסגרות החינוך, באמצעות תכניות חינוכיות ייחודיות ופעילות ימית. העמותה פועלת לאורך חופי הארץ ומפעילה עשרות מוקדים, בהם משתתפים מדי שנה אלפי בני ובנות נוער מכלל גווני החברה הישראלית. באמצעות כלים מעולם הספורט הימי, כמו גלישת גלים, חתירה בקייקים ובשילוב צוותי הדרכה מקצועיים ואנשי חינוך, מסייעת העמותה לחיזוק תחושת המסוגלות האישית, להצבת מטרות אישיות ולשיקום תחושת השייכות לבית, לחברה ולמדינה. "זיו נעורים" זכתה לאורך השנים להכרה רחבה ממשרדי ממשלה, מוסדות חינוך וארגונים חברתיים, ונחשבת לעוגן משמעותי בקידום נוער בסיכון בישראל.

איל רולניצקי, מנכ"ל עמותת זיו נעורים, מציין: "בשנה האחרונה אנו עדים לעלייה חסרת תקדים בפניות של חיילים בסדיר ובמילואים המתמודדים עם פוסט טראומה. מאז ה- 7 באוקטובר, אנו מסייעים לאלפי חיילים עם עלייה של 150 אחוזים בפניות המגיעות אלינו. על מנת לסייע לכל הפניות, פתחנו למעלה מ-10 קבוצות טיפוליות חדשות בכל רחבי הארץ, על מנת לתת מענה המותאם לכל צורכיהם. עמותת זיו נעורים מציעה מגוון תכניות טיפול ושיקום מבוססות ים – בהן טיפול פרטני וקבוצתי: שחיה במים פתוחים, שייט יאכטות תחרותיות, מסעות חתירה בקייקים, סירות גלישת רוח, סאפים ופעילויות חוף. העבודה בסביבה הימית מאפשרת מרחב לא שיפוטי, מחזקת את תחושת המסוגלות ומביאה לשיפור מדדים פסיכולוגיים משמעותי. בנוסף, אנו מפעילים סדנאות הכשרה למלווים מקצועיים, קורסים למדריכים טיפוליים, ותוכניות ייעודיות לבני נוער בסיכון".