לפני כמה ימים קיבלתי הצעה משמחת להצטרף לנבחרת ביה"ס של בני הבכור במסגרת ליגת האבות "באבארגל" בעיר. כמובן שהסכמתי ולקראת פתיחת הליגה בחודש הבא הוזמנתי למשחק הכנה ביום ראשון בערב במתחם הגול טיים הסמוך ללויטה, מצידה הצפוני של דרך בן יהודה. אלא שבצער רב הסברתי לחבריי לקבוצה שאאלץ לוותר על המשחק כי יש להפועל כפר סבא משחק חשוב בדיוק באותו הזמן ועם כל הכבוד, זה חזק ממני. חמש דקות בלבד משריקת הפתיחה הספיקו לי כדי לומר לחבר שישב לצדי שאני "קונה תיקו".
תחילה הוא התקשה לקבל את האמירה הזו, אך ככל שנקפו הדקות הוא התחיל להבין מדוע. בחצי השעה הראשונה נראה היה שהשחקנים קצת התבלבלו מתלבושת הפסים אדום-שחור של היריבה וחשבו שהקטמונים הם בעצם מילאן האיטלקית, אחרת קצת קשה להסביר את המשחק המבוהל והמפוזר, את המרחקים הגדולים מדי בין השחקנים במרכז השדה, את חוסר הדיוק במסירות הכי פשוטות, ההרחקות הסתמיות ואת אינספור איבודי הכדור כל אימת ששחקן יריב נכנס לרדיוס של חמישה מטרים מהשחקן שלנו כדי לעשות קצת לחץ.
האמת שהיו רגעים שזה פשוט הביך והשער של קטמון היה עניין של זמן. הקבוצה של ליאור זדה פשוט באה מוכנה יותר וכבר מהרגע הראשון אפשר היה להבין שהיא באה לנצח את המשחק הזה, אירוע שלא קרה לה בחודשיים האחרונים. לא ברור לי מה ארז בנודיס עושה עם שחקניו באימונים, אך ברור לי שעליו לצפות שוב בחצי השעה הראשונה של המשחק ולשאול את עצמו איפה הוא טועה ומה עליו לעשות אחרת, כי יש אנשים שממש באים ומשלמים כסף כדי לראות את המבוכה הזו.
במחצית השניה הנעת הכדור השתפרה והמרחקים בין השחקנים הצטמצמו, אלא שחוסר ריכוז ובעיקר קבלת החלטות איומה בכל פעם שהתקרבנו לאזור השער של ברק לוי, מנעו את שער השוויון. אומרים שהטבלה לא משקרת, ואם אנחנו עדיין נמצאים בעמדת העפלה לליגת העל למרות הכדורגל הפושר שלנו, במקרה הטוב, זה רק מעיד על רמת הליגה הזו. מה שנשאר לקוות, למרות הכל, זה שעומר צלישר ופאדי זידאן יתאקלמו מהר ויתרמו את שלהם ועם חיזוק נוסף של עוד שחקן או שניים בימים הקרובים בהחלט אפשר לפנטז על ביקורים בסמי עופר במקום עילוט בעונה הבאה, למרות הכל.
כשצעדתי חזרה לביתי הסמוך עם סיום המשחק ראיתי את החברים שלי עדיין משחקים בצד הצפוני יותר של בן יהודה ואני חייב להודות שלמרות הכרס המבצבצת, הקרחות לתפארת והגיל הממוצע המתקדם, לא היה להם במה להתבייש מול איך שהקבוצה שלי נראתה באותה חצי שעה ראשונה איומה, בטח לא בפרמטר של התשוקה לכדור ולמשחק.
דרך בן יהודה. צילום: עזרא לוי
