לפני חודש וחצי בלבד, תקופה שכעת נראית כמו נצח, התבשרנו דרך דף הפייסבוק של סתיו שחם כי אנחנו מוזמנים אחר כבוד לפגישה בה "יוגשם חלומנו" ותמסר לנו הקבוצה בחינם, ללא כל תמורה. בחלומותינו הגרועים ביותר לא האמנו כי מאותו רגע ייפתח מחול שדים שארך כחמישה שבועות, שבו הפוקוס המרכזי של חיינו יועתק מהתחום המקצועי והמשפחתי לעיסוק במשרה מלאה בקבוצת הפועל כפר סבא. הגענו נרגשים לפגישה ולרגע אחד אפילו הרשנו לעצמנו לפנטז שאכן החזון שלנו עומד להתגשם.
בפגישה גילינו כי החינם הפך לדרישה כספית גבוהה וכי לא נזכה לקבל התחייבות לתביעות עתידיות אם תהיינה כאלה. מאותו רגע נקלענו למערבולת יצרים שאנחנו במרכזה. מצד אחד קמה לה קבוצה קטנה של אוהדים ששמה לה למטרה להכפיש את עמותת האוהדים תחת כל עץ רענן ולהציג את העמותה כאחראית לעזיבתו של שחם, ומהצד השני, אוהדים יקרים ומתוסכלים שניסו לרתום אותנו למהלכים של הפגנות וקמפיין תקשורתי אגרסיבי, לזירוז יציאתו של הבעלים מהמועדון.
אישית, כדובר העמותה, מצאתי את עצמי הופך לסלבריטאי בעל כורחי. התבקשתי להתראיין בכל תחנת רדיו שקיימת ולהגיב לכל מדור ספורט של עיתון מקומי. במקביל, הקצין שלא לרצוננו, המאבק התקשורתי עם שחם, כאשר נדרשנו להתמודד עם מחאת שלטי ה"מבוקש", במהלכה הוגשו תלונות כנגד אוהדים על הסתה לרצח.
בסיומה של המערבולת התקשורתית, אף הגענו למצב בו שחם משווה עצמו לגלעד שליט כשוועד העמותה משול לכאורה לחמאס, שלא רוצה לשחררו מהקבוצה. אם כל זה לא מספיק, אז זכיתי לקבל באישון לילה שיחות טלפון ממספרים חסומים בהן 'הומלץ' לי בעדינות להפסיק את הקמפיין התקשורתי כנגד שחם (אין לי ספק כי הבעלים היוצא לא עומד מאחורי הדברים). באותה נקודת זמן היה לנו ברור כי הדמות הנכונה ביותר לקחת את הקבוצה הוא שחקן העבר יצחק שום.
החלטנו לפעול על מנת לקדם את האפשרות הזו ושוב נקלענו למערבולת, בה מספר קטן של אוהדים מפצירים בנו 'לשכב על הגדר' ולמנוע בגופנו את כניסתו של שום למועדון. מאידך, עשרות ומאות אוהדים מבקשים שנעשה ככל שביכולתנו כדי שאופציית שום כן תמומש.
בסופו של דבר, לאחר מאמצים רבים עד השעות הקטנות של הלילה, הצלחנו לתרום את תרומתנו הצנועה לבשורה המשמעותית של הקיץ, לפיה יצחק שום הוא הבעלים החדש של המועדון. היה זה חודש וחצי בו שילמנו מחיר אישי ומשפחתי, אך בראיה לאחור זה היה שווה כל רגע. החשוב מכל מבחינתי – תודה מקרב לב לחבריי לוועד, עו"ד רני מרקוביץ ואלחנן גולוב, שחלקו איתי את התקופה הלא פשוטה הזו.
