נכון, זאת לא אותה התרגשות של פתיחת עונה רגילה אחרי פגרה וציפייה של שלושה חודשים, הנסיעה למשחק עם הצעיפים בחלונות הרכב, ההתמקמות ביציע עם כל האוהדים (שחלקם בעצם פרשנים בכירים), העידוד וכמובן המפגש הבלתי אמצעי עם השדים הירוקים. ועדיין, איזה ניצחון מרגש! ככה פותחים עונה! בצהריי השבת עוד התלבטתי האם לנסוע למשחק, אבל אז החלטתי לפתוח מיני יציע אצלי בסלון ותוך כמה דקות כל חברי “הפרלמנט” אישרו בוואטסאפ את הגעתם, כולל שחר חברי האדום, שיהיה מעניין. כמיטב המסורת עדכנתי אותם שכפר סבא מנצחת 1:2, שחר ענה “לא מתווכח”, ואיל עוד ניסה להתחכם עם הימור מוזר על 0:1 לאדומים. בסיום הערב הוא התנצל ונפרדנו כידידים.
1. החלטתי שעוד לא נולדה הקורונה שתהרוס לי את הכיף של ההתמרקות למשחק, וכשעה לפני שריקת הפתיחה ההכנות נכנסו להילוך גבוה: עשיתי סדר מופתי בסלון, להלן היציע, שקושט בשלל צעיפים ירוקים-לבנים, פשטתי את בגדי הבית הנוחים לטובת החולצה הירוקה של מכלוף מהעונה שעברה, התעדכנות בהרכב הפותח, קצת שירים לחימום, חיתוך האבטיח, סידור הפיצוחים, שתיה – הכל מוכן להצגה. רבע שעה לפתיחה שחר נכנס ראשון עם שני ילדיו ויורשיו לאהדת האדומים, ניב ועידן, שדוחים בנימוס את הצעתי לקבל חולצה ירוקה יפה ומתמקמים בספה המזרחית, איל מגיע סמוך לשריקה ומתמקם לידי במערבית, יהודה כהרגלו מאחר – שריקה!
2. כבר מפתיחת המשחק ניכר ההבדל בין קבוצתו המאומנת והרעבה של עמיר תורג’מן לזו שטרם הספיקה להתחבר של ניר קלינגר. חניכיו של תורג’מן לא נתנו משחק גדול, אבל בהחלט הציגו משחק תכליתי ברוב שלביו, אם כי הנאיביות של השחקנים כמעט עלתה להם באיבוד הניצחון בדקות הסיום עם שתי החמצות ענק של עומרי אלטמן ורז שלמה, לאחר שתי החמצות מסמרות שיער של סוקונה מהעבר השני. גם שער השוויון גבל לכל הפחות בנאיביות לא ברורה – זה התחיל בעבירה מיותרת של רז כהן ונמשך בחומה דלילה שהציב ישראלי עם שלושה שחקנים בלבד, וזאת כשמולו ניצב עומרי אלטמן, שידוע בבעיטותיו החופשיות המלוטשות, בטווח של כ-22-23 מטר. עוד לפני הבעיטה הדהד לי המשפט של יהורם ארבל האגדי “ככה לא בונים חומה” רגע לפני שצ’ארלי ינקוס האוסטרלי קבר את הכדור עמוק ברשתו של בוני גינצבורג. עם שער השוויון קשה היה שלא להיזכר בשני המהפכים שביצעו לנו האדומים אשתקד, כנראה סוג של פוסט טראומה, אלא שאז אביב סולומון חילץ נהדר את הכדור במרכז השדה והעביר אותו במהירות למאסטרו פדידה, שכמו גאון כדורגל שינה לגמרי כיוון ושלח כדור פנטסטי לעברו של קיזיטו הנהדר בעומק הרחבה, ומשם הדרך לרשת הייתה קצרה.
קיזיטו היה גם זה שפרץ לרחבה וסחט את הפנדל, אותו ניצל פדידה לשער הראשון. מחמאות מגיעות גם לטריקו גטהון ובן רייכרט שנתנו משחק טוב. מילה טובה מגיעה גם לתורג’מן על ניהול המשחק שהיה בהחלט טוב. החילופים, חלקם מאולצים, היו כאלה ששידרו לשחקנים שהוא רוצה עוד גול ולא לסגת למגננה, נקווה שכך גם יהיה בהמשך מול קבוצות בסדר גודל שלנו.
מי שראויים אולי יותר מכולם לנחת מהניצחון האדיר הזה הם יצחק ועידן שום, שעבדו נכון וקשה הקיץ הזה, ומה שנותר רק לקוות ולאחל זה שהם ימשיכו לקצור את פירות השקעתם לכל אורך העונה.
3 אני נפרד מחברי “הפרלמנט”, ומסביר לילדיו של שחר שעוד לא מאוחר בגילם הצעיר להחליף קבוצה, הם מחייכים ומשום מה שוב דוחים הצעתי בנימוס. ומה אני אגיד לכם? לא חשבתי אי פעם שאפשר ליהנות כל כך משטיפת כלים.
