דנה אזרן, בת 20, לוחמת הטקוואנדו מרעננה, עלתה לכותרות השבוע עם זכייתה במדליית הזהב בתחרות סבב גביע העולם בבולגריה. אזרן, המתחרה בקטגוריית המשקל הכבדה עד 73 ק"ג, הייתה חלק בלתי נפרד מהנבחרת הישראלית, שדורגה במקום השלישי המכובד מבין כלל הנבחרות שהשתתפו.
בקרב הראשון ניצחה אזרן 0:5 מתחרה מאוסטריה, בחצי הגמר היא השיגה ניצחון דרמטי בניקוד זהב על יריבה מספרד. קרב הגמר נגד הפולנייה אלכסנדרה קובלצ'וק לא התקיים, לאחר שיריבתה של הישראלית פרשה, מה שסלל את דרכה של אזרן לזהב.
עבור לוחמת הטקוואנדו מרעננה זהו הישג אחד מני רבים. בעבר זכתה במספר אליפויות ישראל, ב-2015 הגיעה למקום השני באליפות אירופה לקאדטים ורק לפני ארבעה חודשים סיימה במקום ה-3 באליפות אירופה עד גיל 21. כעת, היא עם הפנים לאליפות אירופה בחודש מאי ואליפות העולם בסוף השנה.
כזכור, ענף הטקוואנדו עלה לכותרות לפני כשנה לאחר זכייתה של אבישג סמברג במדליית הארד באולימפיאדת טוקיו במשקל עד 49 ק"ג. נכון להיום, סמברג ואזרן נחשבות ללוחמות הבכירות בישראל. לאחר הזכייה הטרייה, דנה כבר מכוונת למטרות הבאות: "אני ממוקדת באליפות אירופה ואליפות העולם, ועם הפנים קדימה לאולימפיאדה ב-2024. אני עובדת קשה בשביל להשיג את המטרות שלי", היא אומרת.
דנה אזרן עם המאמן סיני רז, צילום פרטי
אזרן החלה להתאמן בטקוואנדו כבר בגיל 5, לאחר שהוריה רשמו אותה ואת אחותה לחוג בקאנטרי השכונתי ברעננה. "הגעתי עם אחותי לחוג והתאהבתי בענף הזה", היא מספרת, "אם זה האדרנלין בקרבות, או לנסות להתעלות מעל היריב שלך. למרות שזו אומנות לחימה, זה מאוד אלגנטי. אין ספק שזה מעניק לי המון ביטחון עצמי, הרגשה שיש לי יכולות גבוהות מול אנשים שעומדים מולי", מספרת דנה.
ההישג הנוכחי שלה מתעצם לנוכח העובדה, כי רק לפני קצת יותר משנה שבה לפעילות לאחר שפרשה בגיל 17. כשישבה בחוץ, הבינה שהיא מפספסת משהו: "הרגשתי שאני לא נהנית יותר כמו בעבר, ולא הרגשתי את הסיפוק שהייתי אמורה להרגיש, והחלטתי שזהו, פרשתי אבל אז זה מאוד חסר לי. ראיתי את הדברים מבחוץ מנקודת מבט אחרת, הבנתי שזה המקום שאני צריכה להיות בו, ואז בחודש דצמבר 2020 חזרתי לטקוואנדו".
על אף הפרישה והחזרה להתחרות, היא לא מופתעת מההישג שלה בבולגריה: "אין הפתעות. אתה עובד אז אתה מצליח. ידעתי שאני באה לעבוד בכל הכוח, לא הייתה אופציה אחרת מבחינתי, היו לי את המטרות והשאיפות אשר לשמן חזרתי, בראש ובראשונה מדליה באולימפיאדה, וכן, גם מדליית זהב. אני הולכת לפי מה שאני מאמינה ומה שטוב לי, ועד שלא ארגיש שמיציתי את עצמי, אין לי כוונה לפרוש".
למרות הישגיהן של דנה ואבישג, כ-85% מהמתחרים בו בישראל הם בנים. דנה רוצה להעביר מסר: "יש משהו מאוד מעצים בטקוואנדו, זה מתאים לבנות כמו גם לבנים. התחרותיות בספורט הזה מאוד מתאימה לבנות. בכלל, הטקוואנדו, כמו כל ענף אחר לדעתי, הוא ענף ספורט שלא צריך להיות מוגבל לפי מגדר. נשים הן תחרותיות, עוצמתיות ולוחמות והן יכולות לממש את עצמן בכל תחום שהן ירצו. הטאקוונדו מראה את זה מעולה, בעיקר כשבנבחרת שלנו הנשים מאוד בולטות".
רוצים להישאר מעודכנים?
אזרן לא שוכחת לפרגן לאבישג סמברג: "היא פרצה תקרת זכוכית. לפני הזכייה שלה במדליית ארד באולימפיאדה אנשים בקושי הכירו את הטקוואנדו, בזכותה אנשים יודעים מה זה, היא סוג של השראה עבורי".
מי שמלווה את דנה מקרוב כבר קרוב ל-11 שנים, הוא מאמנה, מאסטר סיני רז, מרעננה. יש לה כלפיו רק מילים חמות: "הוא מאמן אותי מגיל קטן, ומההתחלה מאוד האמין בי ולאורך כל הדרך. הוא השקיע בי המון ותמיד עשה כל מה שצריך כדי שאני אגיע הכי רחוק. אני מאוד מעריכה אותו".
סיני עצמו מאוד מאמין בחניכתו, ולדעתו היא יכולה להגיע רחוק מאוד: "דנה היא פוטנציאל למדליה באולימפיאדה הבאה בעוד שנתיים. היא מתאמנת עשרה אימונים בשבוע בוקר וערב, זכתה בהרבה מדליות בגילי נוער, קאדטים ובוגרות, יש לה אישיות מיוחדת".
למרות ההצלחות של אבישג סמברג ודנה אזרן, רז משוכנע כי יש עוד דרך ארוכה עד שיותר נשים ייקחו חלק בטקוואנדו: "עד היום זה לא מוגדר כספורט נשי. שלושים ושבע שנים אני מתחרה בטקוואנדו, מהן עשרים ושבע כמאמן ואימנתי מעל עשרים אלף תלמידים, יש שיפור אבל זה עדיין רחוק. במועדון שלי יש כ-500 תלמידים, מהם בין 10-15% בנות, זה אומר הכל".
לעניות דעתו של המאסטר, כדאי לבנות להצטרף לענף: "לבנות יש יותר סיכוי להצלחה מאשר בנים, ראשית כי יש פחות בנות שמתחרות, ושנית, בישראל הבנות מתחרות עם הבנים. היחס פה זה 1:5 (בת אחת לכל חמישה בנים), ואז יש להן ערך מוסף בכוח ובאגרסיביות כשהן מתחרות בחו"ל".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
