הספר החוצה
החוצה, אסא אופק, הוצאת זמורה ביתן
לא חסרים ספרים שעוסקים בחיים בקיבוץ על מדף הספרים בשנים האחרונות, וכמה מהם, כמו "הביתה" של אסף ענברי או "היינו העתיד" של יעל נאמן, גם זכו להצלחה גדולה. ובכל זאת, "החוצה" של אסא אופק הוא בן חורג בלינה המשותפת הזאת. זה ספר ביכורים בועט שיש למספר שלו כישרון וקול מאוד מובחן וייחודי. הגיבור שלו הוא חייל שחוזר לקיבוץ וספק גורם לשרשרת של טרגדיות משונות שדרכן אנחנו נחשפים לאוסף המוזרויות האנושיות והחברתיות שהוא הקיבוץ שלו, אולי בעצם כל קיבוץ ואולי בעצם כל המדינה. במהלך שבוע של שמירות לילה ששוחקות לאט לאט את ערנותו ושפיותו של הגיבור אנחנו נחשפים איתו לזיכרונות טראומטיים מהעבר, ולהווה שלפעמים נראה כמו סיוט ולפעמים כמו חלום. הספר אלים ומצחיק, סוריאליסטי לפעמים וריאליסטי בדיוק כשחושבים שלא יכול להיות שזה אמיתי. יש בו אכזריות אבל גם אהבה ענקית והרבה בדידות, דווקא במקום הזה שבו כולם אמורים להיות חברים של כולם וכולם שווים.
הספר לא אנושיים
לא אנושיים, פיליפ קלודל, הוצאת תמיר סנדיק
"ואז אכלנו יהודי", המשפט הזה לא יוצא לי מהראש. קניבליזם, יהודים, שואה, עניים, זקנים, חולים, נישואים, יחסים עם הורים, יחסים עם הילדים, יחסים בתוך המערכת הזוגית ומחוצה לה, אלימות ומין – אין נושא שקלודל מהסס להתעסק בו בעשרים וחימשה הסיפורים שמרכיבים את "לא אנושיים". שום דבר לא קדוש וכל אמצעי משרת את המטרה – הצבת מראה בפני חברה שבעה, אטומה, שהולכת ומאבדת את המצפן המוסרי שלה והכל כדי לעצור את ההתדרדרות, לפני שיהיה מאוחר מידי.
מי מאתנו לא מתעצבן על אותו אחד שחותך בכביש ומלווה את מחאתנו בתנועת יד מזלזלת? מי לא חושב כמה טוב היה אם לא היו עניים או הומלסים? קלודל לוקח רגעים שגרתיים, מחשבות חולפות ומושך אותם לכיוונים לא צפויים, פרובוקטיביים, מטורפים.
והוא מצחיק! מצחיק ומבריק גם ברגעים הכי קשים ואכזריים של הספר, אחרי כמה סיפורים ההיגיון המעוות שלו-שלהם, מתחיל לשאוב אותך פנימה.
זהו ספר שונה מהספרים הקודמים שלו. קשה להאמין שמדובר באותו אדם שכתב ספרים נוגים וקודרים כמו "הדו"ח של ברודק" ו"שקשוק מפתחות", אבל "לא אנושיים", מגלה לנו צד אחר בכישרון הכתיבה המבריק של קלודל שבמקום להשתמש באזמל דק ולחרוט בנו, החליט לפתע להוציא מהמחסן את המסור החשמלי ולפצוע ללא רחם.
הספר עיני אוניקס
עיני אוניקס / אשכר ארבליך בריפמן, הוצאת דני ספרים
אסון עולמי פקד את כדור הארץ בשנת 2040 בעת ניסיונות לעצור את אפקט החממה. מעטים שרדו את האסון וכתוצאה ממנו קם משטר חדש עם חוקים וכללים שונים מאלו המקובלים היום.
החיים של הניצולים הם תחת בקרה, לכל אחד מהם מושתל שבב זיהוי אלקטרוני והם חיים תחת מגבלות איומות. בגיל 18, כל בחורה נאלצת לתרום ביציות וכל בחור חייב לתרום זרע וזאת על מנת לסייע למין האנושי להמשיך להתרבות. ההפריות נוצרות בתנאי מעבדה, משפחות אשר מעוניינות לאמץ ילד יכולות לאמץ ילד אחד בלבד אם נמצאו כשירים לכל לאחר אבחונים מדוקדקים. למעשה אין יותר דבר כזה "ילדים ביולוגיים". ניתן לאמץ עד גיל 28 בלבד.
הגיבורה של הספר היא אוניקס, אחות סיעודית שעובדת בבית אבות, בת 26. נותרו לה עוד שנתיים עד לרגע בו תאבד את זכותה לאימוץ. מיום בו נלקחו מגופה הביציות היא מרגישה קרועה. יש לה דחף בלתי נשלט לצאת למסע אחר ילדיה הביולוגיים. בעידודו של סימון, גבר מבוגר המתגורר בבית האבות בו היא עובדת, היא יוצאת למסע מסוכן לגילוי האמת.
כמו ספרי דיסטופיה רבים, גם "עיני אוניקס",עוסק במגמות חברתיות קיימות, מקצין אותן ובודק עד כמה ניתן למתוח את יצר הרע של האדם. הספר מעלה שאלות פילוסופיות ופסיכולוגיות על נפש האדם.
עד עתה אשכר התמקדה בכתיבת ספרי ילדים ונוער והכיוון החדש הולם את כתיבתה ומגלה בה צדדים אפלים שלא הכרנו קודם. ספר מסקרן ומותח.
הספר וילובי
וילובי, משפחה מהספרים, לויס לורי, הוצאת טל-מאי
על כריכת הספר הקדמית מופיע המשפט הבא: "נכתב ברשעות ואויר בנבזות על ידי הסופרת". משפט משעשע שלכד את תשומת ליבי ובזכותו הספר נשלף מיד מתחתית ערימת הספרים לראשה ואכן רשעות ונבזות נוכחים בספר בכמות נדיבה. אחד הספרים השנונים ביותר שנתקלתי בהם אי פעם!.
מדובר למעשה בפרודיה על הספרים הקלאסיים שראו אור במאה ה־19 ובמאה ה־20. אף ספר לא יוצא נקי: מרי פופינס, סוד הגן הנעלם, האסופית, פוליאנה, ג'יין אייר ועוד.
ארבעת ילדי משפחת וילובי מנסים ככל יכולתם להיפטר מהוריהם (צמד מנוולים אגואיסטי שבכלל לא טורח לגדל את ילדיהם. כשנולדו להם תאומים, אפילו לא טרחו למצוא לכל אחד מהם שם משלו. קוראים לשניהם ברנבי: ברנבי א' וברנבי ב') ולהפוך ליתומים. הם לא יודעים שבאותו הזמן, הוריהם מנסים לעשות מעשה דומה ולהיפטר מילדיהם. לתוך הקלחת מצטרפת אומנת שבהתחלה קשה להבין אם היא טובה או מרשעת איומה, מיליונר מיוסר, נער שניצל ממוות בטוח בסופת שלגים המחפש את אביו האמתי ועוד שלל דמויות. הכל יחד מתחבר לקלאסיקה שפועלת היטב לפי כל חוקי הז'אנר.
במילה אחת: מעולה!!
לבני 10 ולמבוגרים חובבי קלאסיקות.
הספר כאילו
כאילו / כתבה ואיירה אורית ברגמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד
בגב הספר נכתב: "אורית ברגמן כתבה וצירה ספר לקטנים על דמיון, על תחרות ועל חברות".
כשאני קראתי בספר נזכרתי בשיחות המצחיקות שיש מידי פעם לבן שלי עם החברים. תוך שניה משחק תמים יכול להפוך לתחרות, לריב, למשחק, לצחוק, שוב לריב ושוב למשחק. והכל בקלילות שלנו המבוגרים כדאי מאד להמשיך לצפות בה מרחוק ולא להתערב כי הילדים בדרך כלל יודעים להסתדר היטב לבד. טו טו הפילון ולה לה הציפור משחקים בכאילו, היא רוצה לעשות תחרות ומכאן שניהם מרחפים על כנפי הדמיון במשחק תפקידים משעשע ומהיר. הספר קצרצר (איורים מרהיבים!!!), ולכן כביכול מתאים רק לבני שנתיים-שלוש, אך הנושאים בו הוא עוסק מתאימים גם למבוגרים יותר לכן לדעתי הוא מומלץ גם לעושים את צעדיהם הראשונים בקריאה.
בכל פעם כשיוצא ספר חדש שכתבה אורית ברגמן אני שבה ומזכירה בהמלצות שלי את הספר שדרכו התחברתי ליוצרת: "שבתאי המסכן", הוצאת כנרת. שווה לחפש גם אותו.
