שבת שלום: כניסת וצאת השבת ומסר מפרשת 'והעלותך'

ערב שבת פרשת 'בהעלותך'
י"ז סיוון תשפ"ה

הדלקת נרות: 19:28
צאת השבת: 20:31

הרב יעקב מזרחי צילום פרטי

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:

התורה פותחת בציווי למשה לאמור לאחיו אהרן להדליק את המנורה באופן כזה שהמנורה תידלק מאליה.

הוראות אודות חינוכם של הלויים לעבודה. התהליך כולל גילוח כל שערם בסכין, וטבילה במשכן וכן הבאת קרבן.

לאחר מכן על הלויים להגיע לאוהל מועד, שם שאר העם יסמכו את ידיהם עליהם.

כעת, יהיו הלוים מובדלים משאר בני ישראל לעבודת הקודש במשכן.

חנוכת הלויים, באופן ניסי אהרן הצליח להרים ביום אחד את כל עשרים ושניים אלף הלויים!

בהמשך לכך, עליהם למלאות תפקידם מגיל עשרים וחמש, במשך חמש שנים על הלוי ללמוד את העבודה, ולאחר מכן במשך עשרים שנים נוספות הוא מכהן במשכן.

בעליה הזאת מצווה הקב"ה את משה מצוות חג הפסח.

היו כאלה שלא יכלו לחגוג את פסח כיון שהיו טמאים..

ובאו למשה בטענה "למה נגרע", ומשה אכן פנה אל ה' שציווה על קיום "פסח שני" לאותה שנה וגם באופן קבוע, כאשר חודש לאחר הפסח, בתאריך י"ד באייר ניתנת הזדמנות שניה לחוג את פסח.

התורה מתארת סימן לפיו ידעו בני ישראל מתי עליהם לנסוע ומתי עליהם לחנות במדבר.

מיום חנוכת המשכן שכן ענן על אוהל העדות במשך היום, ועמוד אש במשך הלילה.

כאשר התרומם הענן היה בכך סימן שעליהם לנסוע, וכאשר נח הענן היה בכך סימן שכאן הוא מקום חנייתם.

לעיתים נח הענן רק לימים ספורים או אפילו לילה בודד, אך לעיתים היה נח הענן במשך שנים במקום אחד.

היה על משה להכין שתי חצוצרות כסף. בני אהרן היו תוקעים בחצוצרות לפי ציווי משה.

כל תקיעה היתה למשהו אחר, כולל אסיפת כל העדה או רק אסיפת הכהנים וכן התחלת המסע.

כמו כן, כאשר יצאו למלחמה היתה תקיעה שונה כדי להיזכר על ידי הקב"ה.

הפעם הראשונה שהענן התרומם מעל המשכן.
היה זה כאשר בני ישראל חנו ליד הר סיני קצת פחות משנה, וכעת החלו במסע הראשון בהתאם לסדר עליו ציוה ה' בפרשות הקודמות.

בשלב זה חשבו כולם כי הם רק במרחק שלושה ימים מהכניסה לארץ ישראל,

ולכן משה ביקש מחותנו יתרו להצטרף אליו ולהכנס לארץ ביחד עם כל עם ישראל, אך יתרו סירב להצעה.

כעת, שלושה ימים קודם הכניסה המתוכננת לארץ ישראל, החל העם להתלונן על המן ולהשוות את האוכל שהיה להם במצרים,

ומשה מצידו מבקש מהקב"ה עזרה וסיוע להנהיג את עם ישראל.

על כך השיב לו הקב"ה כי עליו לאסוף שבעים איש מזקני ישראל שהם יסייעו לו.

מספרת התורה על כך שה' הביא רוח שהביאה עימה שלוים מן הים,
והיו כאלו שאספו כל היום וכל הלילה מהעוף לאכילה, אלא שה' לא ראה זאת בעין יפה והוא הרג רבים מהם.

בערך בזמן זה שמעה מרים אחות משה כי אחיה נפרד מאשתו ציפורה והיא דיברה נגד משה באזני אהרן.

הקב"ה החשיב זאת כלשון הרע והעניש אותה בצרעת.

משה התפלל להחלמתה, אך היא עדיין היתה צריכה לצאת לשבעה ימים מחוץ למחנה, וכל העם חיכה לה עד שהחלימה ורק אז המשיכו כולם במסע הבא למדבר פארן.

**

בציווי של ה' לאהרון הכוהן להדליק מדי יום את מנורת הזהב במשכן, מופיע הביטוי: "בהעלותך את הנרות".

ברובד הרוחני, מסמלת הדלקת הנרות את עבודת היהודי בעולם הזה.

העולם הוא מקום חשוך מבחינה רוחנית, ותפקידו של היהודי הוא להאיר במעשיו את החשכה הזו.

עם כל מצווה שמקיים, עם כל מעשה טוב, לימוד או תפילה, הוא מגלה את אור נשמתו האלוקית ומוסיף בעולם אור וחום של קדושה.

שבת שלום.