שבת שלום: כניסת וצאת השבת ומסר מפרשת השבוע

ב"ה
ערב שבת פרשת 'פנחס'
י" ח תמוז תשפ"ו

הדלקת נרות: 19:31
צאת השבת: 20:33

הרב יעקב מזרחי צילום פרטי

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:

סיימנו בשבוע שעבר כאשר בנות מואב פיתו את היהודים לעבוד לפסיליהם.
בתוך כך, אחד מנשיאי העם לקח אישה מדינית ונאף איתה.

פנחס לקח חרב בידו ובאופן ניסי הרג את שניהם במכה אחת.

והקב"ה משבח את פנחס על מעשהו. התורה מגלה מי היה הנואף, אדם בשם זמרי, נשיא שבט שמעון ושם הנואפת כזבי בת נשיא מדין.

הקב"ה מצווה את העם להציק ולהטריד את המדיינים.

ה' מצווה לספור שוב את עם ישראל.

כל משפחה קיבל בתחילתו את האות ה"א ובסוף את האות יו"ד, וזהו בעצם שמו של הקב"ה, ובכך הקב"ה בעצמו מעיד על שבחם של כל משפחות עם ישראל.

לאחר סיום מנין העם, מצווה משה לחלק את ארץ ישראל בירושה לפי גודלו של כל שבט.

למרות שהגודל של כל נחלה מתחלק לפי גודל השבט, אך המיקום בארץ עצמה נפל לפי גורל.

התורה מספרת כי כל היהודים שנספרו בספירה הקודמת לפני חטא המרגלים מתו במדבר, למעט יהושע בן נון וכלב בן יפונה.

הנשים לא מתו באותו כי לא האמינו למרגלים.

מגיעות בנות צפלחד למשה בטענה שאביהם מת במדבר בחטאו (לא קשור לחטא המרגלים), ולא הותיר בנים.
לכן, לא תקבל משפחתו בארץ ישראל.?

משה פונה לקב"ה שאומר שאכן טענתם צודקת, ולכן אם מת אדם ללא בנים, הרי שהנחלה תעבור לבנותיו.

לאחר מכן ממשיכה התורה בפירוט דיני ירושה.

התורה ממשיכה בכך שהקב"ה אומר למשה לעלות לראש ההר לראות את הארץ אליה הולכים בני ישראל.

לאחר מכן משה רבינו יסתלק מן העולם מבלי להכנס לארץ, זאת בגלל פרשיית מי מריבה.
בהמשך הקב"ה ממנה את יהושע לרשת את מקומו של משה רבינו.

תיאור המשך הבאת הקרבנות היומיים, אחד בבוקר ואחד בין הערביים.
אלו פסוקים אותם אנו אומרים פעמיים ביום בתפילת השחרית ובתפילת המנחה.

כמו כן מתואר קרבן השבת וכן קרבן ראש חודש, וגם פסוקים אלו אנו קוראים בתפילת מוסף של שבת ושל ראש חודש.

הקריאה בתפילה של פסוקים אלו הינה במקום הקרבת הקרבנות בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו.

מספר דינים של שמירה על חג הפסח המתחיל בארבע עשר לחודש ניסן ונמשך במשך שבעה ימים בהם אנו אוכלים מצות.

לאחר מכן אנו קוראים על חג השבועות וראש השנה, עם תקיעת שופר.
התורה מדברת על יום כיפור, בו אנו מענים את הנשמה במשך לילה ויום תמימים מתוך תשובה.

חג הסוכות ובו סדר אחר של הקרבת הקרבנות מידי יום. ביום הראשון מקריבים שלוש עשרה פרים, ביום השני שתיים עשרה וכך יורד בכל יום אחד, כאשר בסך הכל מקריבים שבעים פרים.
רש"י מציין כי זה כנגד שבעים אומות העולם, כאשר הקרבנות מגינים על אותם האומות, אך האומות לא העריכו זאת והחריבו את בית המקדש.

דיני שמיני עצרת, שהינו היום האחרון בסיום החגים.

**
פרשת פינחס נקראת בדרך כלל בימי "בין המצרים" – 3 שבועות שהחלו ביום חמישי צום יז בתמוז יום, בו החל חורבן ירושלים.

עד תשעה באב יום חורבן בית המקדש.

בהם אנו אבלים לזכר מאורעות החורבן.

יש בכך כדי ללמד, כי כמו שלאחר ההידרדרות הזמנית של עם ישראל עם בנות מדין הגיעה התעלות גדולה שיש לה קשר לגאולה – פנחס זה אליהו מבשר הגאולה.

כך גם הגלות הנוכחית אינה אלא ירידה זמנית, ובעקבותיה צפויה להתרחש עלייה גדולה של גאולה.