הדור הבא של הטייסים והנווטים של חיל האוויר יעלה ביום רביעי הבא על רחבת המסדרים ויקבל את כנפי הטיס אחרי קורס ארוך ומתיש. בקרב מסיימי הקורס גם סגן סגן שי וסגן עומר, תושבי כפר סבא, שסיימו את הקורס במגמת טייסי קרב.
"כמו כל ישראלי, הרגשתי שאני צריך לחזור לארץ ולעשות צבא"
סגן שי זיגזג על הקו שבין שיקגו לכפר סבא, עד שהחליט לעלות לישראל ולהתגייס. לקורס הטיס הוא מספר, הגיע במקרה
סגן שי, טייס קרב בן 21, הוא חייל בודד המתגורר עם סבו וסבתו בכפר סבא. בשיקגו, גם גרה משפחתו, היה תלמיד תיכון מצטיין, וכדי לעלות ארצה ולהתגייס ויתר על לימודים באוניברסיטאות נחשבות מליגת הקיסוס.
"בגיל שנתיים ירדתי עם המשפחה לארצות הברית", הוא מספר, "גרנו באוונסטון, שיקגו. עברנו אז בגלל העבודה של אמא שלי, אבל מאז עשינו עוד כמה מעברים. בגיל שש חזרנו שוב ארצה ולמדתי בכפר סבא בכיתות א'-ב'. לאחר מכן, ההורים שלי החליטו לחזור לשיקגו לעוד כמה שנים, וחזרנו שוב בגיל 13 לארץ, שוב לשנתיים, ולמדתי אז בכיתות ז'-ח' בכפר סבא. את התיכון סיימתי בארצות הברית. אבל כבר באמצע התיכון החלטתי שאני רוצה לחזור לישראל אחרי שאסיים את הלימודים ולעשות צבא. היתה התלבטות אם להישאר ולעשות את התואר, או לחזור לישראל ולהתגייס והחלטתי לעלות לבד ולהתגייס. גם אחותי עשתה את זה, חזרה לישראל לבד והתגייסה, ועכשיו היא לומדת בארצות הברית. זה בלי ספק נותן מוטיבציה ומשפיע על ההחלטה. עכשיו המשפחה שלי, ההורים ואחותי נשארו, ואני חזרתי להתגייס וסיימתי קורס טייס. אני גר היום בכפר סבא עם הסבא והסבתא".
סגן שי. צילום דובר צה"ל
מה גרם לך להתגייס לצה"ל?
"אני חושב שזה התחיל מהחינוך בבית. זאת לא רק ציונות, אלא גם רצון להגן על הבית. גם ההורים שלי נתנו לנו דוגמה אישית. שניהם עשו צבא, אמא שלי היתה פקידה של סגן הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק. אבא שלי קצין בנ"מ ורציתי לחקות אותו. גם אחותי, בת ה־23 עשתה פה צבא ושירתה בתור בקרית שליטה ימית, השתחררה וחזרה ללמוד בארצות הברית. חוץ מזה, למרות שירדנו מהארץ, ההורים שלי גידלו אותנו כישראלים, דיברנו עברית, אכלנו אוכל ישראלי והיינו פעילים בקהילה היהודית. למרות שלא גרתי בארץ, הרגשתי ישראלי. ולכן, כמו כל ישראלי, הרגשתי שאני צריך לחזור לארץ ולעשות צבא".
לא הרגשת שאתה מוותר על משהו?
"ממש לא. אנשים לא מודעים לזה, אבל בארצות הברית התמונה פחות יפה. הם לא ממש אוהבים את ישראל ולכן גם קיבלתי תגובות קשות מהחברים שם ששמעו שאני עוזב הכל ועולה לארץ.
ואיך ההורים הגיבו?
"ההורים שלי תמכו בכל בחירה שלי. זה היה או לעלות לישראל ולהתגייס, או להמשיך עוד שנה באוניברסיטה כי רציתי ללמוד מתמטיקה ומדעי המחשב. את התואר כבר עשיתי במהלך קורס הטיס".
למה דווקא קורס טיס?
"לא חשבתי ללכת לטיס, וכשעליתי לישראל חשבתי להיות בסיירת. עשיתי יום סיירות וקיבלתי זימון לגיבוש לסיירת מטכ"ל ובו זמנית זימנו אותי גם לגיבוש לקורס טיס. הזמינו אותי למיונים ומשם זה התגלגל. לא תכננתי את זה. כיום אני יודע שהתפקיד מתאים לי ואני מאוד נהנה. מגיעים לקורס הזה אנשים מאוד איכותיים שיודעים להשקיע ולתת לעצמם ביקורת ולהיות אמיתיים עם עצמם. צריך ללמוד מטעויות ולא לפחד מכישלון, כי זה קורה הרבה בקורס. אני חושב שקיבלתי את זה מהבית כי שיחקתי הרבה הוקי קרח וכדורגל בילדותי".
חושש מהביקורת שיש על צה"ל?
"לא. אני יודע שיש ביקורת על חיילי קרב וטייסי קרב. אני חושב שביקורת זה משהו מאוד חשוב ויש לזה מקום. למרות שכואב לחטוף ביקורת בעיתונים, זה מחזיר אותך למציאות".
רוצים להישאר מעודכנים?
"זה חלק מהקורס, לקבל כאפות ולהמשיך קדימה"
מאמן הכדורסל שהשפיע, והאח הקטן שהולך בעקבותיו: סגן עומר מסיים את קורס הטיס במגמת קרב
סגן עומר, טייס קרב בן 21 מכפר סבא, הוא בין המעטים מהעיר שצלחו את הקורס הקשה. בימים אלו, גם אחיו הצעיר עבר מיונים לקורס ומחכה לגיבוש. "למדתי וגרתי בכפר סבא כל חיי", הוא מספר, "עברתי את המסלול הרגיל: למדתי ביסודי בברנר, בחטיבה באלון ובתיכון ברבין, שם סיימתי במגמות פיזיקה ומחשבים. לא תכננתי להגיע לחיל האוויר. ידעתי שאני רוצה שירות משמעותי ולכן הלכתי לגיבוש סיירות וגם קיבלתי זימון לסיירת מטכ"ל. ואז קיבלתי זימון לקורס טיס, ואמרתי שאתחיל את הקורס ואם אפול אמשיך לאחת הסיירות. במהלך הקורס עשיתי תואר בכלכלה וניהול. למרות שחשבתי על מתמטיקה, כי בתיכון זה היה מקצוע שיותר אהבתי, בזמן הקורס הבנתי שאני רוצה להשקיע בלימודים במשהו שיכול לעזור לי בעתיד".
סגן עומר. צילום דובר צה"ל
מאיפה הכוח לעבור את הקורס הזה?
"אני מגיע מתחום של ספורט תחרותי. הייתי משחק כדורסל, כדורגל וגם גולש. חוץ מזה, במסגרת הספורט הייתי מוקף בחבר'ה טובים ומשקיעים, וראיתי לאן הם הלכו בצבא וזה עורר בי מוטיבציה. אגב, למפגש בהשתתפות האנשים שהשפיעו על בוגרי הקורס, המתקיים יחד עם מפקד חיל האוויר, הזמנתי את אולי, מאמן הכדורסל שהיה לי בכיתה י'. הוא עזר לי להפוך מילד לאדם בוגר והשפיע עלי המון. הוא דחף אותי, האמין בי ונתן לי אמביציה לעשות את מה שאני עושה בחיים".
איך ההורים הגיבו לבחירה?
"הם מאוד עודדו אותי, וגם החברים והקרובים. אבא שלי היה רב חובל ופיקד על דבור, ואמא שלי היתה בצבא מורה חיילת. היום אמא עדיין מורה ואבא מנכ"ל חברת סטארט אפ, ושניהם מאוד תומכים ומעודדים. גם אחי הקטן, שבכיתה י"ב', עבר מיונים לאחרונה לקורס טיס ומחכה לגיבוש. אני לא חושב שזה בגללי. הוא שחקן כדורגל וספורטאי מצטיין. אני כן דוחף אותו שישקיע את הכל כמו שצריך כי אני חושב שזה מתאים בשבילו. אני חושב שזה שהוא יודע שאח שלו שם זה בטוח עוזר".
יש רגעי משבר במהלך הקורס?
"ברור, והרבה. קשה במיוחד להיפרד מחברים מאוד קרובים, אנשים איכותיים וטובים שלא סיימו את הקורס. אבל זה חלק מהקורס, לקבל כאפות ולהמשיך קדימה. בסיכומו של דבר, אני חושב שיש לי חוויה חיובית מהקורס למרות שמדובר בקורס לא קל".
מרגיש גאווה?
"זה יותר מגאווה. מדובר עבורי באתגר. שמתי לעצמי משימה והצלחתי לעמוד בה. אני חושב שאנשים מהצד רואים בקורס משהו יותר זוהר ממה שהוא. היה לי קשה, אבל נהניתי ויש לי חברים וחוויות לכל החיים. כיף לסיים את הקורס וזו הרגשה ממש טובה".
