במסגרת ועידת החינוך של צומת השרון ורשת שוקן בכפר סבא, שהתקיימה היום במתחם אושילנד בעיר, סיפקה מנהלת אגף החינוך בעירייה, אורלי פרומן, כמה כותרות מעניינות בראיון אחד על אחד עם הכתב המקומי אריה אברמזון, שהתקיים על הבמה. בין השאר, התייחסה פרומן לתוכנית החינוך האסטרטגית, לשאלת האינטגרציה, לשיפוצים במוסדות החינוך ולהתערבות הורים במערכת החינוך.
כשנכנסת לתפקידך בכפר סבא, אני זוכר את ההייפ, את המהומה התקשורתית, כולם היו בעדך. והיה נדמה כאילו הנהלת העיר שלפה שפן מהכובע. את בכלל ידעת למה את מכניסה את עצמך?
"קודם כל אני אשת חינוך ותיקה, היה לי מסלול קריירה מדהים ומרתק, הייתי המשנה לראש אגף החינוך ומנהלת אגף החינוך העל יסודי ברמת גן, כך שידעתי מה זה דורש. כשהייתי מנהלת מחוז עבדתי מול רשויות רבות במרכז הארץ ועם מנהלי אגפי חינוך כך שהעבודה בוודאי לא הייתה זרה לי. הייתי צריכה לעשות היכרות עם העיר שאני גרה בה, כי במשך 30 שנים – בשש וחצי שבע הייתי עוזבת אותה וחוזרת קרוב לחצות בכל יום. הייתי צריכה לעשות היכרות עם העיר והאנשים".
אורלי פרומן בועידת החינוך. צילום עזרא לוי
אני מדבר על כובד המשקל של התפקיד.
"לעבוד במערכת החינוך זו אחריות מאוד מאוד גדולה. גם אם אתה מנהל בית ספר, מנהל אגף או מחלקת חינוך – זו אחריות. כאשר יש לך אחריות ישירה על אנשים זה כובד התפקיד. אף אחד מאתנו לא חושש משעות רבות של עבודה ומחשיבה, האחריות היא זו שיושבת כנטל כבד ולכן אתה צריך הרבה מאוד שותפים איכותיים, שכל אחד יעשה את עבודתו בצורה הטובה ביותר כדי שהילדים יקבלו את השירות הטוב ביותר".
ראיתי את הפנים שלך אחרי ישיבת המועצה בה לא אושרה התוכנית האסטרטגית בסופו של דבר. היית מאוד נסערת. מה הרגשת באותו הרגע?
"לא היית נסערת, אבל בהחלט מאוכזבת. ישבנו במשך שנה ארוכה הרבה מאוד אנשי מקצוע מהעיר ומרחבי הארץ, הורים, אנשי ציבור. יש רגע, אחרי שאתה שומע את כולם אחרי חודשים ארוכים, שאתה צריך לכנס את הצוות המקצועי ולהחליט מה מכל מה ששמענו נכנס לתוכנית האסטרטגית של העיר, תוכנית רעיונית שנותנת את הראייה שלנו לעשור הקרוב. זה הרגע של אנשי המקצוע ולכן האכזבה הייתה מאוד גדולה. אבל זה לא מרפה את ידיי. אנחנו כולנו ממשיכים לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות. ילדי העיר לא צריכים להיפגע מהחלטות, או אי החלטות כאלה ואחרות. זו המחייבות שלי כמי שמנהיגה את מערכת החינוך בעיר, וזאת האחריות של האנשים שעובדים איתי".
התוכנית האסטרטגית היא מאוד מרשימה, אין ספק, היא מאוד עשירה ויש בה חלקים מעוררי התפעלות, אבל מאיפה כל הכסף לעניין הזה?
"אני חוזרת על כך שתוכנית אסטרטגית היא תוכנית רעיונית. אם והיה והנהגת העיר, גם הנוכחית שנתנה את ברכתה לתוכנית הזאת, תחשוב שכל מה שציינו שם הוא נכון – אז בחלוקה נכונה ובסדרי עדיפויות של כלל תקציב העירייה, נמצא את הדרך ליישם את כל מה שכתוב שם, הן מבחינה פיזית והן מבחינה פדגוגית. בנוסף לכך יש לנו גם הרבה שותפים כמו משרד החינוך או מפעל הפיס. אם רוצים זה יקרה. אין שם שום דבר שהוא בשמיים. יש שם ראייה קדימה שגם יכולה להשתנות. בעוד שנה ושנתיים נשב שוב ונבחן הכל מחדש. זו טיבה של מערכת".
הבחירות בפתח. יכול להיות שאם ייבחר ראש עיר חדש כל העבודה על התוכנית תהיה לשווא.
"העבודה הזאת לא הייתה לשווא. עברנו תהליך מרתק ביחד עם אנשי החינוך והציבור. אני מאוד מקווה שראש העיר שייבחר יאמץ את התוכנית, או כמו שהיא או בשינויים כאלה ואחרים – ולא יזרוק את השעות הרבות של העבודה שנעשתה. ראינו תוכניות ברמה הלאומית כמו דוח דברת שהייתי שותפה לו שקיבל צורה של אופק חדש ואז עוז לתמורה וכל מיני וריאציות, אלפי שעות של אנשים טובים שכתבו ובסוף אתה מוצא את הדברים בשטח בשם זה או אחר".
אחת הביקורות של התוכנית על התוכנית היא שבעוד שבשכונה הירוקה ייבנו בתי ספר חדשים, במרכז העיר נותרים בתי ספר ישנים. האם ישנה תוכנית לשיפוץ פיזי של המבנים האלה?
"זו לא ביקורת. אני בעצמי העליתי זאת מהיום הראשון שאני נמצאת בעיר. אני עושה הכל כדי להגדיל את התקציבים לשיפוצים וליצור תוכנית שדרוג לתשתיות הפיזיות. חברים, זו משימה. אם יושב פה באולם ראש העיר הבא, זו משימה שעולה הרבה כסף אבל אי אפשר יהיה להתחמק ממנה. כל בית ספר חדש צריך להיבנות הכי טוב שאפשר והכי מודרני, אבל צריך לטפל בתשתיות הפיזיות של גני הילדים ושל בתי הספר הוותיקים – מעבדות, חצרות, מרחבי למידה. זה מופיע בתוכנית האסטרטגית וזה חייב לקרות. נכון שזו לא חזות הכל של מערכת החינוך – אבל כולנו צריכים תנאי עבודה נאותים. כך יותר כיף ללמד וללמוד. לא אוותר ואלחם על כל שקל נוסף שצריך להגדיל לטובת היעד הזה".
מה קורה עם תוכנית אפונים, היא הוקפאה?
"התוכנית לא הוקפאה. היא מבוססת על הזנה בריאה, בישול מחומרים בריאים, צורת בישול בריאה ויש לה עוד שלב של בשל, צנן, חמם. לא סוד הוא שהפרוגרמה הפיזית של גני הילדים לא שונתה עשרות שנים, כדי ליישם את החלק של לחמם אנחנו צריכים תנורים ומקררים, מסוג מסוים. ההנחיה של משרד הבריאות הייתה שהמקררים יהיו בתוך הגנים".
אתם השקעתם גם כסף בהכנסתם לתוך הגנים.
"הושקע כסף – עד היום אנחנו מאמינים שזו התוכנית האולטימטיבית. נמשיך לבשל באופן בריא נביא אוכל חם לגן ובמהלך השנה נשב ונראה איך ממשיכים".
בנושא האינטגרציה , מכל הדברים שאת מקדמת, חשבת מראש שאת פוגעת פה מעין פרה קדושה? שאת דורכת על בהונות של תושבים?
"גם כשהגעתי לפני 30 שנה לכפר סבא היא הייתה כפר קטן, הסתובבנו בוויצמן ועברנו את כל העיר. היום אני חיה בעיר גדולה שלשמחתי התרחבה. היום כיף, אתה מסתובב רואה זוגות צעירים וילדים, אז העיר שינתה פניה. זו עיר נפלאה. באתי לעיר לפני 30 שנים, הכרתי רק את ראשון לציון, בזכות מערכת החינוך שהיא טובה ואיתנה לאורך שנים. אבל העיר שינתה פניה".
האם ידעת מראש שזה נושא שעלול להצית אש?
"כיוון שהייתי קשובה כל כך הרבה חודשים לרחשי הציבור, האינטגרציה עלתה בהרבה מאוד דיונים. אני חושבת עדיין שאנחנו בתהליך של שינוי, של הכרה לעצמנו שאנחנו בעיר גדולה של 109 אלף תושבים העיר הכפילה את עצמה ואנחנו צריכים להסתכל על עצמנו כעיר גדולה. צריך לדעת לפעמים גם לגעת בפרות קדושות ולא לפחד, להמשיך לנהל את השיח הציבורי הזה ממקום מקצועי ומבין גם את רחשי ליבם של המתנגדים, עד אשר נחליט כולנו מה נכון בפורמט החדש הזה".
רוצים להישאר מעודכנים?
מהי עמדתך בקשר למעורבות ההורים בבתי הספר? האם מה שקורה בעיר מהבחינה הזו זו חצייה של קווים אדומים – כלומר התערבות לא לגיטימית, או שמדובר במעורבות רצויה?
"אני חושבת שמעורבות הורים זה נושא שראוי להיות נדון בשולחן עגול עם ההורים. המערכת פתחה שעריה לפני הרבה שנים וקראה להורים להיות מעורבים – אני חושבת שהיא שכחה לשים מעצור, ועכשיו אנחנו מוצאים את עצמנו בדלת מסתובבת. יש רגע שהוא של אנשי המקצוע בבתי הספר ובגני הילדים – וצריך לאפשר לאנשי המקצוע לעבוד. אתה התכוונת לוועדי והנהגות הורים – וצריך למצוא את הגבול שמעבר לו זו הופכת להיות התערבות. אנחנו צריכים להשקיע את זמננו ואת האנרגיה שלנו באנשי החינוך ובילדים. כאשר האיזון הזה מתערער, ואני מוצאת את עצמי כל כך הרבה זמן בשיח…".
את מרגישה שתוקעים לך מקלות בגלגלים, דיברנו על פרויקט אפונים, על פיילוט גני היול"א ועכשיו בעניין האינטגרציה. זה לא נמאס לך?
"לא נמאס לי. אני קשרתי את גורלי בשירות הציבורי, לא נמאס".
כשאני אומר נמאס הכוונה לעניין ההתערבות.
"הבנתי, אבל אני מתעלה. אני קשרתי את גורלי עם החברה הישראלית. אני יודעת ומאמינה שהעבודה שלי בכל הקריירה המקצועית שלי – תבעתי משהו בבניית החברה הישראלית העתידית. וזה התפקיד שלי בעולם הזה. אני אעשה את הכל לדור נכדיי ולא תש כוחי. אז יש מקלות בגלגלים, אני מבינה את התפקיד שלהם ואני יודעת מה תפקידי ואמשיך ללכת עם האמת המקצועית שלי".
כפר סבא נמצאת במקום גבוה יחסית ברמה הארצית מבחינת הזכאות לבגרות, בשיעור הנשירה ובגיוס, אבל מבין ערי השרון היא לא נמצאת במקום הכי טוב. איך זה קרה שמשך שנים קודמייך בתפקיד לא הצליחו להביא את העיר להצטיינות?
"קודם כל אני חושבת שאתה טועה. רבים מאתנו ומהזוגות הצעירים שהגיעו לעיר, באו בזכות מערכת חינוך טובה. אנחנו צריכים לשאוף ולעבוד. לצד ההישגים בבגרויות – שאני לא מזלזלת, אני חושבת שזה מאוד חשוב וזו תעודת הכניסה לחיי העולם האקדמי, התקדמנו בנושא של התמדה ושל אחוז נשירה, יש שיפור משמעותי וזה אומר שיותר ילדים נמצאים במערכת הפורמלית".
בבגרויות נמצאת כפר סבא באזור ה-82.
"81.6 אחוז, אני מאמינה שנמשיך לעלות. אני רוצה לעבור את ה-90 אחוזים ואנחנו גם יכולים".
מה המסר שלך למורים לתלמידים לשנת הלימודים הקרובה?
"נגענו בחזון של מערכת החינוך בעיר בארבעה פרמטרים. אני מאחלת לכולנו שנאהב את עצמנו, הערך השני הוא אמונה. אני אישה של אנשים – המערכת היא של אנשים. חייבת להיות אמונה שכל אחד יכול. הערך השלישי הוא התחדשות. אני רוצה לראות מערכת שלא קופאת על שמריה ששומרת על ליבה מסורתית אבל שהיא גם מתחדשת. שגם מורים וגם תלמידים יבואו כל יום עם רעיון חדש, זה יהיה נפלא. והערך האחרון הוא הגשמה. יהיו נועזים בחלומות אבל הגשימו את מה שאתם רוצים. אני מאחלת לכולנו שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנה של שלום בקרבנו בכפר סבא ובחברה הישראלית ושנצעיד את מערכת החינוך לפסגות שאנחנו שואפים להן".
