"לא רוצה שיהיו עוד יתומים": אמו נפטרה מסרטן השד, הוא יצא לרחובות כדי להציל נשים אחרות

ביום שישי שעבר, בשעות הבוקר, התקיימה בכפר סבא הצעדה של פרויקט "בחרי בחיים", מטרתה להעלות את המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד. כ-90 נערים ונערות צעדו ברחובות כפר סבא, בקניון ערים ובמדרחוב ירושלים, והסבירו לעוברים ולשבים את המסר הראשי של חודש אוקטובר הורוד: "אישה יקרה! הגעת לגיל 30? לכי להיבדק!".

יוזם הפרויקט, הוא נבו חרט, בן 20, שאמו חגית נפטרה מהמחלה לפני כשש שנים, בגיל 39, כשהיה בן 14. הוא הצליח לסחוף אחריו בני נוער רבים שמסייעים לו להעלות את המודעות. "אמא שלי לא גילתה את המחלה מוקדם", הוא מספר לצומת השרון, "אני לא רוצה שיהיו עוד יתומים ולכן מאז שהיא נפטרה אני עושה את הכל כדי להציל את חייהן של נשים. אני לא רוצה שילדים נוספים יאלצו לעבור את מה שאני עברתי. גילוי מוקדם של המחלה יכול להציל את חייהן של נשים רבות, והמיזם הזה שלנו כבר הצליח להציל חיים".

בני הנוער בצעדת "בחרי בחיים". צילום שחר שקד

חרט, בוגר מגמת הניו מדיה בתיכון אורט שפירא בכפר סבא, הפיק בזמנו סרטון אפקטיבי עבור עמותת "אחת מתשע", המעניקה שירותי תמיכה, מידע ומיצוי זכויות לנשים חולות סרטן השד ולקרוביהן. הצעדה הנוכחית הייתה שונה מאלו שקיים עד כה. "עד עכשיו, בשנים האחרונות, צעדנו בעיקר כחלק ממרוץ כפר סבא ובמקביל אני מרצה בפני צעירים ומבוגרים. הפעם נכנסו לקניון ערים ולמדרחוב ירושלים וביקשנו להיכנס לבתי קפה, דיברנו עם האנשים במקומות שבהם הם נמצאים, עם החברות שיושבות לקפה ביום שישי בבוקר, עם המשפחה שמטיילת במדרחוב, עם אנשים שהגיעו לשוק האוכל בקניון ערים. הבנו שאנחנו צריכים להיכנס לחיי היום יום של האנשים כדי להעלות את המודעות, אחרת האימפקט יהיה פחות משמעותי. כבר בשנה שעברה עשינו פיילוט בקניון G והבנו זה עובד. הצעדה הזאת השנה הייתה עליית מדרגה בשבילי כי זה דורש להשיג אישורים משטרתיים ומהקניון, וזה היה דבר חדש ומרגש מאוד עבורי. חשוב לי לומר שבסוף פחות מעניין אותי לפרסם את עצמי, אבל אם הכתבה תגרום לנשים ללכת להיבדק אז כולנו יצאנו מורווחים. הפואנטה היא להעלות מודעות – אם הגעת לגיל 30 לכי להיבדק".

בני הנוער בצעדת "בחרי בחיים". צילום מאיה שחם

כשהוא נזכר באמא שלו, צף ועולה הכאב. "כשגילו לאמא שלי את סרטן השד לא ידעתי מזה. היא גילתה את סרטן השד במקרה כשהלכה להיבדק, מפני שחשבה שיש לה פריצת דיסק. היא גילתה שכל עמוד השדרה שלה מלא גרורות. למרות שכאב לה והיא לקחה תרופות, ובסך הכל נותרו לה שלושה חודשים לחיות, היא האמינה בלהיות אופטימית. היא הייתה הולכת וסובלת את הכאב שלה בשביל נשים אחרות, ניסתה לעודד נשים ללכת להיבדק כחלק מקבוצת תמיכה בשם "גם אני". עד היום יש להם אירוע פעם בשנה שהן רוכבות על אופניים ויוצאות לקרוא לנשים ללכת להיבדק. מאז שהיא נפטרה החלטתי שזה חשוב. הפרויקט שלי כלו בנוי מנוער ופחות מנשים כי אני מאמין בנוער כמחולל מהפכות".

נבו חרט. צילום עזרא לוי

בימים אלה סיים חרט שנת שירות בצפון הארץ ומחכה לגיוס בעוד כחודש וחצי. "כשאיבדתי את אמא זה היה הכאב הכי גדול שחוויתי בחיי", הוא מסביר. "מאז האמנתי שיש לי שתי דרכים – או להתבודד בחדר ולכעוס על העולם או לקחת את הדברים שמפריעים לי ולעשות איתם משהו. התחלתי בפרויקט כי זה היה כיף – הוא היה הפסיכולוג שלי. השכר שלי הוא הטלפונים שאני מקבל מאנשים. אחרי הצעדה השנייה, קיבלתי טלפון ממישהי ממספר חסום. 'ראיתי את הצעדה שלך והחלטתי ללכת להיבדק. גילו לי סרטן השד מאוד מוקדם ועכשיו אני בשלבי החלמה. רציתי לומר לך תודה שהצלת את חיי'. זה היה פלשבק לאמא שלי. למה לאמא לא יכולתי לומר 'לכי להיבדק'. זה הכוח של הצעדה שלי".

יהיו עוד צעדות?

"תהיה אחת במרץ כחלק ממרוץ כפר סבא ואנחנו עובדים מראש על מספר צעדות בגליל המערבי שם עשיתי שנת שירות. יש הרבה תכנונים ואני מנסה לעשות כמה שיותר עד שאני אתגייס".