אריאל נויברג, בת 10 מכפר סבא, רצתה מאוד לתרום את שיערה לחולות סרטן, אבל נאלצה להמתין שלוש שנים כדי ששיערה יאריך. לפני שבוע הגיע סוף סוף היום והיא הלכה להסתפר אצל הספר ראובן דהרי. הצמה יקרת הערך נארזה בצלופן ונכנסה לשקית ואריאל ואמה מגי החליטו לנסוע יחד ל"פ.ל.א – פאה לכל אישה", עמותה למען נשים חולות סרטן הנמצאת בפתח תקוה, ולהעביר להם את הצמה ידנית במקום לשלוח להם אותה בדואר.
בבית הונחה הצמה בחדר השינה של ההורים. "החל מיום שישי בו אריאל הסתפרה היא הייתה נכנסת בכל בוקר לחדרנו, מסתכלת בשקית ומחכה שכבר ניסע לתרום את הצמה, מה שתכננו לעשות ביום שישי האחרון", מספרת האם מגי, "אך ביום שלישי בבוקר, בשעה 7:30, כשאריאל ניגשה לשידה עליה הייתה מונחת השקית עם הצמה, היא גילתה שהשקית נעלמה".
השקית עם הצמה, התברר, נזרקה בטעות לאשפה מתוך מחשבה שהיא ריקה. "יום שלישי זה יום פינוי האשפה בשכונה שלנו. יצאתי בריצה לבדוק את הפח בחוץ, אבל משאית הזבל כבר עברה אצלנו והפח היה ריק", מספרת מגי שמיהרה לצלצל למוקד העירוני, "ענתה לי מוקדנית מדהימה בשם דניאל קליין והסברתי לה את המצב. היא הקשיבה לי בסבלנות ומיד חיברה אותי למנהל עבודה בשם עיסא חדיג'ה, שבמהירות וברגישות בלתי רגילה איתר את המשאית עם הצמה ודאג שלא תפרוק את הזבל, למרות שכבר הגיעה למטמנה. משם נסענו בעלי ואני למטמנה שנמצאת ליד כלא הדרים וחיכה לנו צוות מדהים שדאג שהמשאית תפרוק את כל הזבל שהיה עליה בצד, בנפרד משאר הזבל. ואז התחלנו את מסע החיפושים".
במשך שעתיים חיפשו מגי ובעלה, יחד עם ארבעה פועלים, את הצמה בערימות הזבל. "זה היה אירוע מורכב. מדובר בשעתיים של חיפושים בזבל. היה שלב שכמעט התייאשנו. לא תיארנו שיהיה הר של זבל שבתוכה נחפש שקית אחת קטנה. אחרי שעתיים של חיפוש ועייפות ותסכול, כשכמעט פירקנו את כל המשאית, באתי בדרכי למלגזה לבחור שדובר עברית לומר לו 'די', ופתאום בזווית העין אני רואה שקית לבנה מנייר עם כיתוב בסגול ובפנים הייתה השקית עם הצמה. זה פשוט יושב שם ומסתכל עלי. זה היה נס. היינו בטוחים שהשקית שלנו מנייר בכלל לא תשרוד את הדבר הזה. חזרנו הביתה והצמה הייתה שלמה, עדיין עם ריח של שמפו. כשהגענו הביתה הילדה התרגשה נורא. היא סיכמה את זה בזה שעכשיו היא בטוחה שההורים שלה אוהבים אותה אחרת לא היו מחפשים בשבילה בזבל".
מה גרם לך מלכתחילה לפתוח במסע החיפושים הלא רגיל הזה?
"הבת שלי גידלה את השיער במיוחד כדי לתרום אותו. כשהצמה נזרקה היא בכתה בכי שקט של תסכול. הדמעות של הילדה שלי והידיעה שמה שהיה שם זה חלק ממנה, הניעה אותי ללכת עד הסוף. אעשה הכל בשביל הילדים שלי. אמרתי שנעשה את המקסימום בכל מחיר לפני שאומרים אין סיכוי".
אריאל נויברג ועיסא חדיג'א. צילום: עיריית כפר סבא
ביום שישי שעבר נסעו אריאל ומגי ל"פ.ל.א" בפתח תקוה, כפי שתכננו, ותרמו את הצמה בשמחה גדולה ומכופלת. עיסא חדיג'א הוזמן ללשכת ראש העירייה וקיבל ממנו תעודת הערכה והוקרה על פועלו.
"אחרי שמצאנו אותה עיסא התקשר אלי. הוא לא האמין שהיינו שעתיים בתוך ערמות הזבל וממש שמח לשמוע שבסוף הצלחנו. מגיעה תודה גדולה לכל הצוות המקצועי שליווה אותנו בסיפור הזה, ובמיוחד לעיסא היקר", אומרת מגי, "אריאל התרגשה מאוד לתרום את הצמה ביום שישי, ולא רק היא עשתה מצווה גדולה, אלא גם כל מי שעזרו לנו בדרך".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אאא
מקסים
מאמין שאינו דתי
מרגש, כשאדם רוצה לעשות מעשה טוב לאחר, ("המיצווה"), גם בורא עולם עוזר לו.
ש
מרגש!