מזעזע: תינוקות שמתו בלידה נקברו בקבר אחים מוזנח ללא ידיעת הוריהם

בית המשפט המחוזי מרכז בלוד הורה החודש לפצות ב-1.8 מיליון שקלים, במסגרת הסדר פשרה, 18 משפחות שעברו “לידה שקטה” והתינוקות או העוברים נקברו בקבר אחים מוזנח סמוך לבית שמש, ללא ידיעתם ומבלי שזכו ללוותם בדרכם האחרונה. המשפחות תבעו את משרד הבריאות, את המשרד לשירותי דת, את עמותת חסד ואמת “לב אהרון” ואת בתי החולים הקשורים בפרשה, בהם בית החולים מאיר בכפר סבא. אחת מטענות ההגנה של בתי החולים היתה שניתנה הסכמה של ההורים לנתיחה שלאחר מוות ושבית החולים טיפל בעובר באופן המקובל ולפי הסטנדרט הרפואי והמקצועי.

לידה שקטה, של ולד מת, יכולה להתרחש מסיבות רבות בהן מות הולד במהלך הלידה או הפסקת היריון יזומה. המשפחות, בהן השלוש שתבעו גם בית החולים מאיר, טענו בכתב התביעה שהוגש בדצמבר 2016 כי קבורה בקבר אחים אינה עומדת בדרישות החוק וכי גם עוברים מתים ותינוקות רכים אמורים להיות מטופלים כדרך הטיפול בכל נפטר. על פי הנוהל, משרד הבריאות ובתי החולים היו צריכים לוודא שאכן כך מתבצע, באופן פרטני ותוך התחשבות בבקשות המשפחות.

על פי כתב התביעה, המשפחה הראשונה, המתגוררת בחיפה, גילתה בסוף השבוע ה־32 להריון כי נוצר דימום באחד מחדרי המוח של בתם שגרם לנזק בלתי הפיך. בתם נולדה בבית החולים כרמל בחיפה ללא רוח חיים. בפני בני הזוג הוצגו שתי אפשרויות: האחת שבית החולים יטפל באופן מלא בסידורי הקבורה והם יוותרו על כל מעורבות בקבורה, והשנייה שהם עצמם ידאגו לכל סידורי הקבורה לבדם. בשני המקרים נדרשת נתיחה לאחר המוות. הם בחרו לבסוף שבית החולים ידאג לסידורי הקבורה והנתיחה בוצעה בבית החולים מאיר.

“במשך חודשים רבים התקשרו בני הזוג פעם אחר פעם כדי לברר את תוצאות הנתיחה, אך בכל פעם נאמר להם כי הנתיחה עוד לא הסתיימה”, נכתב בתביעה, “לאור זאת האמינו בני הזוג כי בתם עדיין במחלקת הפתולוגיה בבית החולים מאיר וכי עוד לא נקברה. לאחר מכן יצרה האם קשר עם ‘עיתים’ (עמותה המסייעת לאנשים במפגש עם שירותי הדת, הרבנות הראשית, חברה קדישא ומועצות דתיות, א.א) לשם הבאת בתם לקבורה בחיפה בתום הנתיחה. עם זאת, יום למחרת הזדעזעו בני הזוג לגלות כי בתם נקברה לכאורה קודם לכן בבית העלמין בבית שמש. זאת כאמור בניגוד למידע שקיבלו מבית החולים מאיר עד לאותו מועד, כי הנתיחה לא הסתיימה”.

בתחילה, כך לפי התביעה, גם מסמכים שדרשו מבית החולים מאיר לצורך בירור מיקום חלקת הקבר של בתם לא התקבלו אצלם ולכן בעמותת חסד ואמת – שביצעה בפועל את הקבורה, סירבו לספק את המידע. אלו התקבלו רק לאחר הפצרות רבות. אז נודע להם כי בתם אינה קבורה בבית שמש וגם אם כן אז היא קבורה בקבר אחים עם עוברים ותינוקות נוספים בערבוביה, בחלקת קבר מוזנחת אשר ככל הנראה גם נפתחת מחדש שוב ושוב.

“בסיבות אלו חוו בני הזוג עגמת נפש תסכול וכאב רבים”, נכתב בתביעה. לשניים אין יכולת לבקר בקבר כדי להתייחד עמה ולא ברור היכן נקברה אם בכלל. לשניים, מצוין, “לא ידוע מה חלקו של כל בית חולים (כרמל או מאיר, א.א) במחדל ולכן נתבעו שני בתי החולים ביחד ולחוד בכתב התביעה”.

בכתב ההגנה שהגישו בתי החולים נכתב: “יודגש כי יש לדחות את כל הטענות המתייחסות לבית החולים מאיר. התובעים ביקשו והסכימו להעביר את העובר לנתיחה שלאחר המוות. הם קיבלו את המידע הנדרש לקראת נתיחה זו ובית החולים מאיר טיפל בעובר באופן המקובל ולפי הסטנדרט הרפואי והמקצועי המקובלים במקרים של נתיחה בנסיבות אלה. כל הטענות הנוגעות לאופן הקבורה ומיקומה אינן רלוונטיות לבית החולים מאיר”.

במקרה נוסף המתואר בתביעה, בני זוג אחרים, ממושב אורנית הסמוך לכפר סבא, הצליחו להיכנס להריון לאחר ניסיונות רבים. בשבוע ה-41 להריון האם, היא חשה בצירים לא סדירים והוחשה לבית החולים מאיר. לפי התביעה, בבדיקה נמסר להם שלא נמצא דופק בעובר ולכן צריך ללדת מיד בלידה שקטה. בני הזוג החליטו לשלוח את הגופה לנתיחה פתולוגית אך התקשו לקבל החלטה בנוגע לקבורתה. “לאור ההתלבטות נמסר להם על ידי הרופא אשר טיפל באם כי אין צורך לקבל החלטה בעניין בשלב הזה וכי ניתן בשלב זה לא לבחור דבר בטופס הרלוונטי”, נכתב.

לפי התביעה בני הזוג עמדו בקשר עם נציג בית החולים מאיר שמטפל בקבורה אך לא הגיעו להחלטה כיצד לקבור אותה מכיוון שהבינו שקבורה באמצעות חברת קדישא משמעה לכאורה ויתור על זכות ידיעת פרטי הקבורה. הם התמהמהו עם ההחלטה ולאחר כחודשיים, יצרה האם קשר עם אותו נציג מבית החולים מאיר כדי לקבל פרטים על הקבורה והאם היא מתבצעת במקום מסודר ומכובד. “הנציג עדכן את האם כי ככל שלא נחתם טופס הסכמה התינוקת עדיין לא נקברה, אך סירב למסור לה פרטים על קבורה באמצעות בית החולים והציע שככל שהיא חפצה לקבור את התינוקת בעצמה עליה לפנות לבתי עלמין באזור מגוריה לבירור”, נכתב בתביעה.

בני הזוג עשו כן ומצאו חלקה מתאימה “אולם לפתע נתקלה בהתעלמות גורפת של הנציג משיחותיה”. לכן התקשרה למכון הפתולוגי בבית החולים מאיר. “כבר בפתח השיחה”, נכתב בתביעה, “ציינה מזכירת המכון כי ייתכן שבתם נשלחה לקבורה בניגוד לדעתם והסכמתם. למחרת אף התקשרה מזכירת המכון והודיעה לבני הזוג רשמית כי אכן בתם כבר נשלחה לקבורה מזמן”.

לפי התביעה האם התמוטטה בו במקום לשמע הדברים. מאוחר יותר נמסר להם לטענתם מבית החולים כי הבת נקברה בבית עלמין ברחובות. באותו היום, על פי התביעה, שוחח האב עם רופאה במכון הפתולוגי שהתנצלה על כך שבני הזוג לא עודכנו בדבר שליחת התינוקת לקבורה וציינה בפניו כי הדבר היה הכרחי הואיל והמקרר בו הוחזקו העוברים והתינוקות לכאורה התקלקל. לא רק זאת, אלא ששבועות לאחר מכן התברר להם כי הבת נקברה בקבר אחרים בבית שמש ולא ברחובות כפי שצוין.

בביקור בקבר בבית שמש, נכתב בתביעה “מצאו חלקה מוזנחת ובלתי מסומנת אשר במרכזה בור גדול אשר בו נקברו כל העוברים והתינוקות במאוחד בכאוס גדול. גם ענין זה תרם לתחושותיהם הקשות, לחוסר האונים ולעגמת הנפש של בני הזוג”.

בכתב ההגנה של בית החולים מאיר נטען באשר לבני הזוג מאורנית כי הוכחשו דבריהם של הרופא המטפל לבני הזוג בדבר הצורך להחליט על אופן הקבורה ולרבות דברי הנציג, זהותו, המלצותיו וסירובו למסור לבני הזוג פרטים אודות הקבורה בשם בית החולים. “יודגש כי התובעים ביקשו והסכימו להעביר את העוברית לנתיחה שלאחר המוות. הם קיבלו את המידע הנדרש לקראת הנתיחה… כל הטענות הנוגעות לאופן הקבורה ומיקומה אינן רלוונטיות לבית החולים מאיר”.
בית החולים, כך נכתב, ביצע את תפקידו באופן מקצועי, אחראי, תקין וללא דופי תוך מתן יחס אישי רגיש ואנושי לתובעים ובכלל. הנהיג נהלי טיפול תקינים, הן ברמת הטיפול בעוברית ובהן ברמת הסדרת קבורתה, תוך מתן הסברים מפורטים באופן רגיש וזהיר ככל הניתן.

עוד הובהר כי לידת הבת התרחשה טרם הטמעת נוהל משרד הבריאות אשר בו מצוינת אפשרותם של ההורים לקחת חלק פעיל בהליך הקבורה של ילדם. משכך, לא נפל דופי בהתנהלות בית החולים, בהציגו למשפחה את כלל האפשרויות שעמדו לרשותם על פי הנוהל דאז.

בית החולים מאיר. צילום עזרא לוי

גם גופת בנם של בני זוג מאילת נותחה לאחר המוות במאיר. הזוג נאלץ להפסיק את ההיריון עקב בעיה רפואית בשנת 2009. לפי התביעה, בעוד האישה שוכבת בבית החולים בילינסון בפתח תקוה, כאובה נפשית ופיזית עקב חווית האבדן, נדרשה להחליט כיצד תטופל הקבורה. “כמי שיודעת שתפקידה של חברה קדישא להביא לקבורה חתמה על המסמכים ואישרה כי הטיפול בקבורה יועבר לבית החולים בילינסון וחברה קדישא. לבני הזוג לא נמסר שמשמעות הדבר שלא ידעו היכן נקבר בנם”, נכתב בכתב התביעה.

לפי התביעה, לאחר חמש שנים, בשנת 2014, ביקשה האישה לעלות לקברו של בנה ולהתייחד עם זכרו. היא פנתה לעמותת עיתים כדי לקבל סיוע באיתור מקום הקבורה. היא יצרה קשר עם הגורמים הרלוונטיים בעמותת חסד ואמת “לב אהרון” וביקשה לעלות אל הקבר. רק לאחר דרך חתחתים שעברה, כך על פי התביעה, נפגש עמה נציג העמותה בבית העלמין בבית שמש שניסה להפציר בה לא לגשת אל הקבר ומשהתעקשה גילתה חלקה מוזנחת ללא כל הפרדה, סימון או תיעוד של הקברים וללא כל יכולת להבחין היכן קבור כל ילד. לאחר שהדליקה נר זיכרון ובכתה על הקבר, התברר מאוחר יותר כי הילד נטמן במקום אחר לא ידוע. “אין לבני הזוג כל דרך לוודא אם ילדם קבור בחלקת הקבר ואם לאו… בנסיבות אלו חוו התובעים עוגמת נפש תסכול וכאבים רבים”, נכתב בכתב התביעה.

בכתב ההגנה של עמותת חסד ואמת “לב אהרון” נכתב כי “רק לאחר שעמותת עתים פנתה לגורם הרלוונטי והסבירה כי העובר נותח בבית החולים מאיר נבדק העניין ונמצא כי העובר אכן נקבר בחלקת הנפלים על ידי הנתבעים… ככל שבית החולים מאיר לא יידע את המשפחה על הקבורה, והיה עליו החובה ליידע, הרי שהדבר באחריותו. הנתבעים קבלו מבית החולים, לידיהם, את העובר והביאו אותו לקבורה על פי הנהלים וההלכה. לנתבעים אין ולא הייתה צריכה להיות ידיעה בדבר הנסיבות בהן בית החולים קיבל את הסכמת התובעים”.

בחברה קדישא טענו כי החלקה “אינה ‘קבר אחים’ אלא קבורה משותפת בה כל עובר מופרד בהתאם להלכה ולנהלים המחייבים. קבר אחים הוא מונח המשמש בור אליו נזרקים בערבוביה חלקי גופות ללא כל הבחנה וסדר. נהיר וברור כי אין זה המקרה כלל ועיקר”.

את 18 המשפחות התובעות ייצג עו”ד ירון אלון ממשרד הורוביץ, אבן, אוזן ושות’. עו”ד אלון: “פסק הדין מסיים למעשה מסכת ארוכה שעברו 18 משפחות במסגרת שלוש תביעות שעניינן אוחד. עניינה של כל משפחה היה שונה, אך המשותף הוא הסבל שארע להן לאחר אירוע של לידה שקטה – העדר המידע, קבורת הילד בקבורה משותפת במקום פרטנית, העדר אפשרות לזהות את הקבר, הקברים שנפתחו שוב ושוב כדי להוסיף ילדים נוספים, היחס המזלזל של בתי החולים וחברת קדישא ועוד עוולות נוספות. בחלק מהמקרים, אף איבדו המשפחות את ילדם וגם לאחר פסק הדין לא נודע גורלו – הן בתי החולים והן חברת קדישא אינם יודעים להגיד היכן הילדים קבורים, אם בכלל. ניהול התביעה דרש מורכבות רבה, ובמסגרתה הושגו מהמדינה, בתי החולים וחברת קדישא, באמצעות צווים מיוחדים, מאות מסמכים שעזרו לשפוך אור על המחדלים. אותם מסמכים הוגשו לבית המשפט וסייעו בקביעת סכום הפיצוי. תג המחיר שקבעה כבוד השופטת הלית סילש הוא מכובד ומרתיע, בתקווה שמקרים שכאלו לא יחזרו על עצמם”.

תגובת בית החולים מאיר: “לידה שקטה הינה אירוע מצער שבית החולים נדרש לו מעת לעת. מתוך הבנה למצוקת המשפחות שעוברות הליך זה אנו עושים את מירב המאמצים לספק תמיכה ולווי למשפחות. מתוך רגישות וצנעת הפרט לא ניתן למסור התייחסות לגופו של מקרה כזה או אחר. פסק הדין עוסק בתביעה רחבת היקף שהוגשה על ידי עשרות משפחות כנגד מספר רב של בתי חולים וכן, כנגד חברות קבורה ומשרדי הדתות והבריאות. במהלך הדיונים נחשף הקושי האנושי והלוגיסטי הנוגע בטיפול בסוגיה רגישה זו. בית החולים פועל בהתאם לנהלי משרד הבריאות בכל הנוגע לקבורת עוברים, כפי עדכונם מעת לעת, וחותר כל העת לשיפור השירות וכן מקדם הכנסה של מערכות ייעודיות ושירותים תומכים”.

תגובת משרד הבריאות: "הקבורה נשוא הידיעה לא נעשתה ב"קבר אחים", אלא בחלקה כללית לקבורת עוברים כפי שהיה נהוג ומקובל באותן שנים שקדמו לנוהל משנת 2014. בית המשפט אישר הסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים. בהסדר הפשרה הוסכם כי המדינה לא תישא באחריות עבור מקרים שאירעו קודם לכינונו של נוהל בין משרדי המסדיר את הנושא לפרטיו. הטיפול בעוברים מתים נעשה תוך מעורבות וליווי המשפחות בהתאם לנהליו המפורטים של המשרד לשירותי דת ומשרד הבריאות אשר עודכנו בשנת 2014".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו