עמוס רולידר. צילום באדיבות בית ברל
עמוס רולידר. צילום באדיבות בית ברל

עמוס רולידר מציג: כך תעברו בשלום את אוגוסט עם הילדים

החצי השני והמאתגר יותר של החופש הגדול הגיע. לפרופ’ עמוס רולידר, מומחה להתנהגות ילדים, יש כמה עצות שיעזרו לכם להעביר את התקופה הזאת עם כמה שפחות עימותים

בימים האחרונים החל חודש אוגוסט, חציו השני של החופש הגדול, וכנראה החצי הקשה יותר, לפחות להורים. אם בחודש יולי עוד נמצאו לילדים מסגרות בדמות קייטנות והשגרה של הילדים הצליחה פחות או יותר להישמר, השבועות הקרובים הם ללא ספק התקופה היותר מאתגרת: אין פעילות ממוסדת, הילדים בחופש מוחלט, ההורים בדרך כלל ממשיכים בשגרת העבודה, שנת הלימודים בפתח והמתח והלחץ בבית עולה.

אבל לא להתייאש. לפרופסור עמוס רולידר, מי שנחשב לאחד המומחים בעלי השם בארץ ובעולם בכל הקשור בטיפול בקשיי התנהגות מורכבים בקרב ילדים ובני נוער, ומי שעומד בראש תוכנית בינלאומית חדשה להסמכה בתחום ההתנהגות במכללה האקדמית בית ברל, יש כמה עצות שיעזרו לכם להעביר את התקופה הזאת, ובכלל, בשלום.

“במשך השנים פיתחתי מודל שכל הורי ישראל מכירים דרך אמצעי התקשורת, שעיקרו עבודה עם הורים כיצד לפתח נכונה את מערכת היחסים שלהם עם ילדיהם, בהתאם לקשיים שמתעוררים בתהליך החינוכי, בהתאמה לכל גיל, החל מגמילה מחיתול, מוצץ ובקבוק, הרגלי אכילה ושינה נכונים והתמודדות עם בעיות של חוסר שיתוף פעולה, התקפי זעם וכמובן החזרת הרגלים וערכים של שיתוף פעולה ויחסים, גם בין אחים וכו’”, אומר רולידר, “במודל הזה אני מנחה את ההורים כיצד לנהוג בסיטואציות עם הילדים שלהם, דרך ניתוח המצב ובאמצעות המודל שלי.

"אני מלמד את ההורים להתמודד עם הטריגרים, כמו למשל התקפי זעם כשהילד לא מקבל מה שהוא רוצה, וזיהוי המצבים גם לפי הזמנים שבהם הם מתרחשים, אם זה בנוכחות אבא או אמא, סבתא, בילוי בקניונים וכדומה. אנחנו לומדים למפות את ההתקפים כי יש חוקיות לזה בשני מקומות, אחד: מתי זה בדרך כלל קורה בסבירות גבוהה, והשנייה היא בהשפעה ובדרך בה ההורים מתמודדים עם התקפי הזעם של הילד, כמו להבטיח לו מתנה, לבקש שיירגע, מחבקים ומרגיעים וכדומה. אנחנו מנחים את ההורים כיצד להכין את הילד למצבים שקשים לו וכיצד עליהם להתמודד עם זה”.

עשית מהמודל הזה תוכנית לימודים.

“אני עובד עם המודל הזה שנים, אבל בפעם הראשונה אנחנו הופכים אותו לקורס של שלושה סמסטרים לסטודנטים, ושם לומדים להנחות הורים ומורים אחרים, וגם את עצמם כהורים”.

יש הבדל בין הורות של היום לבין הורות לפני 20 שנים למשל?

“כן, ההורים כיום פחות זמינים לילדים שלהם. לפני 20 שנה הורה לילדים בגיל עד 12 היה זמין באינטראקציה ישירה עם הילד שלו בסביבות שעתיים בממוצע. כיום זה פחות מחצי שעה של לעשות איתו משהו, במיוחד בגילאי שנתיים עד חמש. ילדים נמצאים בחברת אחרים יותר מחברת הוריהם בשעות הערות שלו, למעט הסופ”ש. ככה ההורים הפכו לנותני שירות במקום לדמות מחנכת. הם לא רוצים להיכנס עם הילדים לעימות כי הם רוצים שקט ושלווה וזמן איכות, ולכן הם לא מחנכים. שקט זה דבר חיובי והורה רוצה לבלות עם הילד בשלווה ולא לחנך כי בחינוך יש עימות”.

חוסר החינוך מתבטא גם במערכות החינוך?

“כן, רואים קשיים גם במערכות הלימודים כי בחלק מהבתים לא מעניקים לילדים את הכלים האלה ואת הבסיס החינוכי. העובדה שיותר ויותר ילדים מגיעים למערכות החינוך שהם לא רכשו בבית את הערכים הבסיסים של יכולות איפוק, הבלגה ושליטה עצמית, סבלנות ולקבל ‘לא’. בסביבה החינוכית יש לגננת או למורה 30 ילדים כאלה, וככה זה יותר קשה גם לילדים וגם למורה ולגננת שמתקשות כיום יותר מאי פעם לחנך להקשבה וסבלנות. זה בגלל שיש הרבה ילדים שמגיעים מבתים שבהם לא העניקו להם את הכלים האלו”.

ואיך זה משפיע על ההורים בחופש הגדול?

“אז אחרי זמן ממושך שבו הילדים מבלים במסגרת מסודרת, הם מבלים כשלושה שבועות בתקופת חודש אוגוסט בבית, וההורים נותנים להם חופש – חופש יתר של לאכול מתי שהוא רוצה, לישון מתי שהוא רוצה וכדומה. חופש של ‘לעזוב את הילד לנפשו’, וזה מה שמביא את הצרות. ילד צריך להיות מאוזן ורגוע, וחייב שיהיה לו עוגנים שבלעדיהם הוא הולך לאיבוד. מה שנותן לילדים ביטחון עצמי, ובמיוחד רואים את זה כשמסייעים לילדים אחרי טראומה כמו גירושין למשל, הוא שגרה. שגרת שינה, שגרת אכילה, כולל מקום מסודר בו אוכלים. כאוס לא נותן לילדים תחושת ביטחון. ההמלצה שלי להורים היא שגם בחודש שנשאר להקפיד על תיאום ציפיות לגבי שעות שינה, איפה אוכלים, זמן מסכים. ממש לתכנן עם הילד בכל מוצאי שבת מה עושים השבוע, כי התכנון חשוב במיוחד לילד כי יש הגדרת ציפיות”.

תן דוגמה.

“למשל לפני שנכנסים לקניון או לפארק – מקומות ציבוריים שבהם הורים חוששים יותר לחנך, לצעוק ולהגיב – צריך להכין את הילד. אתה יודע מה הילד צפוי לעשות, אתה מכיר אותו ולכן תכין אותו. צריך להגיד לו מה כן או מה לא עושים, לבקש ממנו לחזור על ההנחיות במילים שלו והכי חשוב לנסות להתחשב בילד גם בזמן הביקור במקומות ציבוריים, ובעיקר לשבח ולחזק את הילד על כל הדברים שהוא כן עושה”.

ומה אם בכל זאת מתחיל עימות?

“אם מתחילים בכי או צעקות אני לא אחשוש לחנך את הילד שלי בפרהסיה ולעזור לו להירגע. ההורים צריכים להתמודד כי ככה יהיה להם זמן איכות יוצא מהכלל עם הילד במטוס, בקניון או בטיול ברכב. ככה הילד יהיה מוכן, הוא יידע למה לצפות ולמה לא ולמעשה אנחנו מחזקים אותו. הוא גם לומד שההורים לא מפחדים להתמודד איתו בפרהסיה. יש הורים שמגלים שהילד בבית זהב טהור ובקניון הוא משנה את ההתנהגות שלו. הם לא מבינים שהילד למד את ההתנהגות שלהם, ולכן ברגע שהם ישנו את ההתנהגות שלהם הילד ישנה את ההתנהגות שלו”.

איפה מתחילים?

“המטרה החינוכית שלנו כהורים צריכה להיות לחנך את הילדים לעצמאות, אחריות וניהול אורח חיים של שגרה, כפוף לגילם וליכולתם האובייקטיבית. זה מתחיל בשגרת שינה, יקיצה, אכילה וזמן פנוי ולמידה בגיל כיתה. אם ההורים יפעלו לחנך את הילדים להיות עצמאיים ברוטינות האלו, הם יכולים להסיר דאגה מליבם וזה בעצם הסיפור האמיתי, אם הורה מגיע למצב שילדה בת חמש מתארגנת בבוקר לגן לבד ובחדווה, אומרת בוקר טוב ומתלבשת באופן עצמאי, כולל צחצוח שיניים והתלבשות, והיא באה לשולחן האוכל ויש לה גם זמן לשחק עשר דקות, אם הגעתם לזה, בלי להתרגז או לבקש כמה פעמים והילד שלך ברמה כזו של עצמאות, אתה תהיה רגוע. ואותו הדבר לגבי הרגלי הערב של אכילה, צפייה בטלוויזיה וכדומה. הורה צריך לשים לב איך הוא מלמד את הילד להיות עצמאי. כך הילד לומד התמודדות עם קושי, ניהול זמן, אחריות. שם צריך להתחיל. כשיש הקפדה על זמנים קבועים הילד לומד לשתף פעולה כי יש לו לוחות זמנים. צריך לזכור תמיד שהורה הוא קודם כל מחנך, הוא לא חבר, הוא לא משרת והילד לא פרטנר שלו”.

ולסיום, מה כן עושים עם הילדים בחופש?

“חודש אוגוסט הוא לא חודש פשוט ולכן כל משפחה צריכה לתכנן את החודש וזה כולל זמני שינה, אכילה, קריאה ולמידה וגם צפייה ופעילות חוץ ביתית כולל שיתוף פעולה עם משפחות אחרות. כן מותר לילד להשתעמם בלי מסכים, הוא הופך להיות יצירתי ומתחיל לעשות דברים אחרים. כדאי עד כמה שניתן לתכנן יחד פעילויות משותפות, כמובן תוך שמירה על עוגנים של זמנים. וכן, עבור חלק מהילדים זה תהליך גמילה אבל אם ההורים יהיו נחושים הם יגלו שהילדים שלהם מאוד יצירתיים ומוצאים מה לעשות עם עצמם גם בלי שיעסיקו אותם. אם אין ברירה והילד חייב זמן מסך של נייד או מחשב או טלויזיה, לא לעבור שעה וחצי עד שעתיים ביום, בשתי מנות. אבל לא לעשות זאת בחדר השינה ולא בזמן האוכל וגם לא בזמן שיש שיחה משפחתית או עם חבר שלכל אחד יש מסך משלו. חייבים לשים גבולות”.

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
אולי יעניין אותך גם

תגובות

הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר