35 שנים אחרי מותו, כפר סבא עושה כבוד לצלם המיתולוגי של העיר

עיריית כפר סבא מנציחה היום (שלישי, 17:00) את הצלם המיתולוגי של העיר, ומי שליווה אותה בצילומיו במשך חמישה עשורים, דניאל קפלן, בטקס לקריאת סמטה על שמו בדרום מרכז העיר. הסמטה, שכיום אין לה שם, מחברת בין רחוב אהרונוביץ' 20 לרחוב ארלוזורוב, והיא נמצאת מול בית מספר 19 ברחוב אהרונוביץ', בו התגוררו קפלן ומשפחתו.

קפלן, יליד פולין, למד צילום כנער והצטרף לתנועת החלוץ. בניסיון לעלות ארצה למרות האיסור הבריטי, נתפס כשהוא עובר גבולות, ונכלא בווינה. כשהשתחרר מבית הסוהר הגיע ארצה באונית משא ועבר לגור בפתח תקוה. בשנת 1929 הוא עבר להתגורר בכפר סבא, כשהוא בן 23. לעיר הגיע רכוב על חמור כשמצלמה על כתפו. תחילה נאלץ לעבוד לפרנסתו בפרדסים אך במקביל צילם תמונות מהמושבה בראשית דרכה. לאחר מכן שכר צריף מאחורי הקיוסק של "מושיקו" מול הכיכר המרכזית ובצמוד לחנות "אתא", ברחוב ויצמן 112. אט אט הפך הצריף העלוב לצלמניה מפוארת. במשך השנים הנציח את העיר כשהוא רכוב על אופניו. הוא הנציח את העיר הופכת ממושבה לעיר, את הגנים, בתי הספר. צוואתו לעירייה הייתה לשמר את ההיסטוריה באמצעות התמונות שצילם כדי להנחיל את המורשת לדורות הבאים.

בנו של קפלן, משה קפלן בן ה-83, תושב חיפה, מספר על אביו: "אני נולדתי בכפר סבא וראיתי את אבא כאיש עבודה שהצלמניה הייתה כל חייו. הוא השתדל לצלם את כל האירועים בכפר סבא, חלקם לפי בקשות או הזמנות, מחתונות דרך בניית הכבישים בעיר, את מוסדות החינוך וגם להבדיל את החללים. הוא נפטר לפני 35 שנים, ובסוף ימיו הוא השכיר את החנות ועבר לעבוד במחסן. במשך כמעט שנתיים הוא קיטלג את התמונות ולבסוף נתן אותן ללא תמורה לעיריית כפר סבא. לצערי התמונות לא הועילו בזמנו לארכיון העירוני שהיה בשלב הראשון די זרוק ומוזנח. רק לפני כעשר שנים מנהלת מוזיאון כפר סבא ירדנה וינזברג לקחה את התמונות לידיה ועשתה איתן משהו".

ויזנברג אומרת שקפלן הוא "הצלם הראשון במושבה, הצלם האגדי אשר תיעד באמצעות מצלמתו את התפתחותה של המושבה כפר-סבא, את חיי היומיום והווי המקום. עבור עירנו, זו הוקרה וכבוד לקפלן ובני משפחתו שמצאו לנכון לתרום לעיר את כל האוסף לאורך השנים, אוסף הכולל צילומים, זכוכיות מקוריות ששימשו כנגטיבים, ציוד הצלמניה ועוד. דור היודע לכבד מעשיהם של ראשונים, יזכה שיכבדו את מעשיו אף בהווה".

הבן משה אומר שבמשך שנים אביו לא קיבל את הכבוד הראוי לו לעומת אחרים. "הרגשתי הלא אובייקטיבית היא שהיו אנשים אחרים שהארכיונים שלהם, לא רק של תמונות, ניתנו בתמורה לקריאת רחוב גדול ורחב על שמם. אנחנו, אני ואחי, לא רצינו שום תמורה – כמסורת אבא. לפני עשור, כשקצת הזדקנתי, חשבתי שאולי בכל זאת. למרות שכולם הכירו אותו, לאט לאט פחות ופחות אנשים מכירים. רצינו לעשות משהו שיישאר לאורך זמן. פניתי לראש העירייה בזמנו יהודה בן חמו וביקשתי לעשות משהו לזכותו. והנה, פתאום נולדה ההזדמנות שניתן לקרוא על שמו סמטה קטנה, חמישה בתים אורכה, ממש ממול הבית שגרנו בו, שהוא גר בו, כ-60 שנה. הוא היה איש צנוע ועניו וההנצחה ראויה לו, גם בלי שלטים עצומים. אנחנו במשפחה ממש מבסוטים. לא צריך לא כיכר ולא רחוב גדול".

אבא הכיר בערך של הצילומים שלו?

"מאוד, הוא הבין למה הם חשובים. אנשים מספרים שכשהיה מצלם כיתות בתי ספר, הוא היה מתחבא מאחורי הבד השחור של המצלמה ולא היה זז עד שכולם לא היו מסודרים בכיוון שלו. עד שהוא לא היה מרוצה הוא לא היה מצלם. היו כועסים, אבל ידעו להעריך. הוא היה למשל, עוד לפני הפוטושופ, מרטש את התמונות עם עיפרון מחודד, ומתקן נקודת חן פה, או שפם עקום שם, כדי שכולם ייצאו יפים וטובים. היום ישנה בעיה. כל אחד עם הסמארטפון מצלם ולא רואה כלום".