לי-אור לוינסון ז"ל
לי-אור לוינסון ז"ל

מת לי-אור לוינסון, שנפגע ממיניבוס כשרכב על אופניים חשמליים בבן יהודה

לוינסון, בן 22 במותו, רכב ללא קסדה ונפגע בראשו. הוא היה בתרדמת במשך שבעה חודשים. אמו: "אנחנו חיים במדינת חלם. המדינה חייבת לעשות משהו"

תושב כפר סבא לי-אור לוינסון, שנפגע בחודש ינואר מפגיעת רכב ברחוב בן יהודה בעת שרכב על אופניים חשמליים, מת ביום שלישי שעבר, שבעה חודשים אחרי התאונה הקשה. לוינסון ז"ל, בן 22 במותו, נפגע מאחור ממיניבוס הסעות בעת שחזר מעבודתו בקניון ג'י בעיר, ב-6 בינואר השנה, בשעה 1:00 בלילה שבין שישי לשבת. הוא נחבט בראשו ופונה לבית החולים בילינסון בפתח תקוה כשהוא מורדם ומונשם, ומאז לא התעורר. רגע לפני שהיא קמה מהשבעה בבית אמה ברעננה, מבקשת אמו של לי-אור, שרה, להעביר מסר להורים ולמדינה באשר לסכנות שברכיבה על אופניים חשמליים.

"אנחנו גרים בשיכון עליה והוא רצה לעבוד בג'י, שזה הקצה השני של העיר", מספרת האם, "הוא כמובן רכב בלי קסדה. בדיוק אז חוקק החוק שחייבים לרדת עם האופניים מהמדרכות לכביש. התחננתי אליו שייסע על המדרכה, כי ממילא בשעות שבן הוא חוזר אין כמעט הולכי רגל. הוא אמר לי 'אמא, אני נוהג כחוק בצד ימין של הכביש'. למרות שהמסלול השמאלי היה פנוי, נהג ההסעות פשוט נכנס בו במסלול הימני. אולי עסק במשהו אחר במקום בנהיגה. אבל זה כבר לא משנה. לי-אור עף אחורה עם החלק השמאלי של הראש אל לתוך הרכב. הפגיעה הייתה חזקה מאוד. בגלל עוצמת המכה גם גזע המוח וגם הצד הימני של המוח נפגעו. במשך כל התקופה הזאת הוא היה בתרדמת, ועבר עשרה ניתוחים. הוא שכב במשך יותר משלושה חודשים בנוירוכירורגיה בבילינסון, ועוד כחודשיים בבית לווינשטיין. בסוף הוא הגיע למיון של בילינסון עם חום גבוה, ולא יצא משם".

לוינסון נולד ברעננה. הוריו גרושים ויש לו אחות הגדולה ממנו בארבע שנים המאובחנת על הרצף האוטיסטי. המשפחה גרה תקופה גם בקיבוץ מצר, ולכפר סבא עברו לפני פחות מעשר שנים. הוא למד בבית הספר הדקל ברעננה ואחר כך בחטיבת יונתן. בתיכון למד באורט שפירא ואף עשה מכינה קדם צבאית.

לי-אור לוינסון ז"ל

"זה ילד עם בעיות קשב וריכוז, שעשה בסוף 35 יחידות בגרות", מספרת אמו שרה, "הוא גם תכנן לתרום בצבא והתגייס לחיל האוויר, אבל שם עשו לו המון בעיות והוא השתחרר לצערי אחרי שנתיים. היו לו יכולות מדהימות. בגלל שהוא רצה כל כך לנסוע למזרח, הוא התחיל בעבודה במלצרות בבית קפה בכפר סבא הירוקה. אחר כך עבד גם במאפייה ובקייטרינג. כל מי שהכיר אותו אהב אותו. פתאום בסיטואציות כאלה אנשים מספרים לך דברים שלא ידעת, גם אם הערכת שיש לו את היכולות האלה בתוכו. אני למדתי מיסטיקה והוא גם היה ילד מאוד רוחני. בגיל 13-12 במקום להתכונן למבחנים היינו מדברים יחד על גלגולי נשמות, והייתי נדהמת מהיכולות שלו כבר בגיל הזה לפתח שיחות עומק כאלה".

כשהיה בכיתה א', בשנת 2002 בקיבוץ שבצפון מערב השומרון, נקלעה המשפחה לאירוע טרור. מחבל חדר לבית משפחת אוחיון בו התגוררו אם ושני ילדיה והרג אותם. "זה מבנה ששימש בעבר כפעוטון, שחצו לשניים עם קיר גבס", מספרת שרה, "אנחנו היינו בצד אחד של הקיר ומשפחת אוחיון בצד השני. המחבל שתצפת על הבית ידע שיש שם שתי משפחות, ובחר צד ורצח אותם. בורא עולם הראה לי מי שולט. אתה מתכנן תכניות והוא עושה מה שהוא רוצה. ללי-אור לא היו לו חיים קלים – הגירושים והאירוע במצר שבגללו סיים את כיתה א' שם עם המון פחדים. את כיתה ב' הוא כבר התחיל ברעננה".

לדבריה, כל מי שפגש את ליאור נדהם מהיכולת שלו להעניק לאחרים. "כולם אמרו לי שהוא נכנס להם ללב", היא מספרת "כמה שהילד הזה אהב לעזור, לחיות, לנצל כל רגע בחיים. הוא היה מדריך בבית של רונית, וענבר המדריכה הייתה מתקשרת כדי לספר כמה הוא מדהים, שהוא מדריך על. הוא נפצע באותו היום שבו נפצע הבן של הרב אליהו שדמי, מנהל בית חב"ד ברעננה, שנפצע כמה שעות לפניו. סיכמנו, סימה שדמי, ואני שכל אחד תתפלל עבור הבן של השנייה. בסוף שניהם נפטרו".

גם נהג המיניבוס הגיע לבקר את לי-אור כשהיה בקומה. "הוא בא אלי לבית לוינשטיין עם אשתו", נזכרת שרה, "חשבתי שהוא בא להגיד שהוא מצטער שזה קרה, אבל הוא התחיל לדבר וזה נשמע כאילו הוא בבית משפט. הוא הסביר למה דווקא הבן שלי הוא זה שגרם לו להיכנס בו. הבן שלי היה מאוד זהיר והכביש היה מואר לכל אורכו. אמרתי לו 'אני לא רוצה לריב איתך. חשבתי שאתה בא להגיד שאתה מצטער שזה קרה. אתה רואה את מצבו, הוא היה בתרדמת במשך שבעה חודשים שבהם ישבתי ליד הבן שלי והתגעגעתי אליו כי לא יכולתי לתקשר אתו. עכשיו בבקשה תקום ותלך'".

את מספרת שהערת לו לא לנסוע על הכביש. על הקסדה נלחמת איתו?

"ברור שהערתי לו על הקסדה. הוא אמנם איבזר את האופניים עם מחזירי אור והכל, אבל קסדה הוא לא חבש. אני לא יודעת איך אפשר להכריח ילד בן 22 לחבוש קסדה. אני לא יודעת אם זה היה מביך עבורו, אבל שמעתי על ילדים שהחביאו את הקסדות שקנו להם והמשיכו בלעדיהן. אני חושבת שאנחנו חיים במדינת חלם. אני אוהבת את המדינה, אבל לאפשר להביא לארץ כלי רכב שילדים בני 15 נוהגים עליו ואומרים להם תרדו לכביש – כשהם לא מכירים את חוקי התנועה כי אין להם רישיון, זה נורא. גם לליאור לא היה רישיון נהיגה. את ליאור זה לא יחזיר, אבל לצערי המדינה חייבת לעשות משהו. קראתי ששיעור נפגעי ראש ברכיבה על אופניים חשמליים הוא הגבוה ביותר. אנחנו חושבים תמיד שלנו זה לא יקרה. הנה זה קרה".

היה רגע שבו חשבת שמצבו עומד להשתפר?

"היו רגעים שהמצב שלו היה יותר טוב. אתה רואה אותו מקשיב ומסובב את הראש לקול מוכר. הוא גם היה נראה יותר טוב".

יש לך מה לומר להורים?

"יכול להיות שהקסדה הייתה משנה משהו אצל לי-אור. אני לא יודעת. אבל למדינה יש לי בהחלט מה לומר. לכל האחראים – זה לא כלי רכב – אז למה הוא על הכביש? תטפלו כבר בעניין הזה".

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
אולי יעניין אותך גם

תגובות

6 תגובות
  1. דורון

    ממשלת ישראל, כמה דם אתם עוד רוצים לנקות מהכבישים?
    הגיע זמן להעמיד לדין את כל המחוקקים שחתמו על אחד החוקים הכי הזויים במדינה.
    מי ששלח ילדים לכביש, שיתן את הדין!!!
    מציע לכל ההורים לאסור על הילדים שלכם לקיים את הוראת ה"חוק" המטופש והאובדני הזה ובשום אופן לא לרדת לכביש.
    אני הורתי לילדי בפירוש, כי במידה והם מקבלים דוח על נסיעה במדרכה, מיד להתקשר אלי, להגיד לפקח או לשוטר ולדאוג שירשם בדוח, שאבא אוסר עליהם לנסוע על אופנים בכביש מטעמי בטיחות ושהשוטר ירשום גם את שמו המלא וכל הפרטים שלו בדוח.
    כך אוכל, במידת הצורך, לתבוע אותו אישית על ניסיון לרצח כנגד ילדיי.
    מעבר לכך, ישנם גם לא מעט בני נוער (ואפילו רוכבים בוגרים) שאינם חפים מאשם תורם, כדאי לחדד נהלים עם הילדים לגבי חבישת קסדה (חובה גם במדרכה), רכיבה זהירה ללא הפרעה להולכי רגל ומתן זכות קדימה להולכי רגל. אם ניתן ויש שביל אופנים זמין, אז כמובן לעבור לנסיעה זהירה בשביל האופנים.
    (תפסתם את ילדכם רוכב ללא קסדה? תחרימו את האופנים, עדיף ילד חי, בריא וכועס, מאשר ילד נכה או טמון באדמה).
    אבל לשלוח ילדים להסתובב בכביש? חלקם בני 16 וטרם עברו לימודי תיאוריה (נהיגה) ותמרורים, אינם מודעים לסכנות הכביש, זה פשוט פשע של המחוקק הישראלי והגיע זמן להתעורר ולא לותר בעניין.
    שוב ושוב קורבנות של השיטה, דייייייי… מספיק עם השאננות.
    אחר כך, עורכים כתבות בעיתון ורושמים:
    מספרת האם, "הוא כמובן רכב בלי קסדה. בדיוק אז חוקק החוק שחייבים לרדת עם האופניים מהמדרכות לכביש. התחננתי אליו שייסע על המדרכה, כי ממילא בשעות שבן הוא חוזר אין כמעט הולכי רגל. הוא אמר לי 'אמא, אני נוהג כחוק בצד ימין של הכביש'.
    קחו טיפ ממני, כאב מודאג מאד מהתנהלות המדינה בעניין החוק הזה. שום שוטר, או פקח ואפילו לא המחוקק שחתם על החוק המטופש הזה יורידו את הילדים שלי לכביש.
    תתחילו להתעורר ולהילחם על החיים של ילדכם.
    דיי למדינת החלם.
    זו מלחמה על החיים!!!

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    נשבר הלב, כמה צער.
    החוק שמכריח לרכוב על אופניים בכביש פשוט שולח אנשים למותם. חייבים לשנות אותו.

  3. מחזירים את הבטיחות להולכי הרגל

    שום חוק לא הוריד שום ילדים לשום כביש.
    על חשמלים – אסור מלכתחילה לילדים לרכוב. הורה המאפשר זאת לילדיו, הינו עבריין המפקיר ילדיו.
    הורה המורה לילדיו לרכוב על כלי ממונע על המדרכות – פוגע בילדים של אחרים והינו עבריין כפליים. לא רק עבריין, אלא מנוול שאיכפת לו רק מעצמו.

    כאן, מדובר בבחור שאיננו ילד.
    בגיר שהיה אמור להבין שעליו לחבוש קסדה שהיתה מצילה אותו ממוות.
    אותה אמא אומללה, חבל שלא דרשה ממנו לחבוש קסדה.

    דירשו מהרשויות לסלול שבילי אופניים – שם הם אמורים לרכוב על כלי ממונע.

    החוק שהועבר שנועד לשמור על הולכי הרגל במרחב שיועד אך ורק להם – הגון וצודק.
    כעת, עובר חוק שיחייב את רוכבי החשמלים לחבוש קסדות.

  4. גיא גיא

    די נו, הורים שקונים אופניים חשמליים לילדים, לא מחנכים אותם לאחריות לרכיבה בטוחה, מאפשרים להם לקשקש על שטויות כמו גלגול נשמות במקום ללמוד… ואחכ מאשימים את המדינה שדואגת שהולכי הרגל לא יידרסו. סליחה על חוסר הרגישות, אבל ההורים אשמים.

  5. אלון

    קסדה לא מצילה רוכבי אופניים מתאונות עם מיניבוס. היא לא נועדה לספוג אנרגיות כאלה. אני מקפיד לחבוש קסדה אבל יש כאו הטעיה של הציבור.

    במדינות מערביות רבות – הולנד, דנמרק, גרמניה, שוודיה, צרפת, אנגליה ועוד – מבינים היום שקסדה היא תוסף נחמד לבטיחות אבל המרכיב המרכזי הוא תשתיות אופניים – שבילי אופניים, רחובות משותפים עם 30 קמ"ש (איזורי מיתון תנועה), צמתים בטוחים יותר . בגרמניה יש היום כבר 8 מיליון רוכבים – פי 2 ממספרהרוכבים בהולנד. מספר הרוכבים עולה בכל המדינות המערביות, ובהתאם לכך יש גם תשתיות רבות ובטוחות יותר לרכיבה. יש ערים שבהן יש יותר רוכבי אופניים והולכי רגל מאשר מכוניות – כי בונים שבילים ומדרכות וגם בונים עירוב שימושי קרקע – כמו באבן גבירול מקרבים את העבודה לבית ואת הקניות לבית. בישראל הולכים על תכנון כאילו היינו בארצות הברית – עוד ועוד מכוניות עוד ועוד פקקים .

    ליון – עיר ענקית בצרפת שבה לא היו שבילי אופניים הקימה בתוך שנים ספורות מעברי אופניים ב-10 גשרים מעל הנהר שלה. 2 מהם בגשרים מיוחדים שהוקמו להולכי רגל ורוכבי אופניים. בתל אביב, בירת האופניים לכאורה – יש 10 גשרים מעל איילון – אף אחד מהם לא מכיל שביל.

    במדינות רבות יש תכנית לאומית לקידום הליכה ורכיבה – מתוך הבנה שזה חוסך כסף רב למשק וחוסך חיי אדם, בישראל אין תוכנית כזו. מדינה שמכורה למכוניות , כמו אדם שמוכר להרואין, משלמת מחירים גבוהים – תאונות דרכים, זיהום, פקקים – ורוצה עוד מחלפים, עוד חניות ועוד כבישים – לא לומדים מהמדינות הטובות בעולם. סובלים וממציאים כל פעם שטוח חדשה.

  6. המודאג

    ימך שמו של ממציא את האופניים החשמליות וקטנועים ואופנועים הוא זה שגורם למשפחות ליסבול ולהרג ופציעות וקטל בכבישים צריך להעמיד אותם לדין על פשעיים חמורים באנושות

הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר