צילום של שולה, מתוך התערוכה
צילום של שולה, מתוך התערוכה

תמונות מהצד הנקי: מטופלי היחידה להתמכרויות בכפר סבא מציגים תערוכת צילומים חדשה

למרות תקציב נמוך ומחסור בכוח אדם, ביחידה לטיפול בהתמכרויות בעיריית כפר סבא מצליחים להשאיר את המכורים נקיים באמצעות שיחות, סדנאות ומסירות גדולה. תערוכת צילומים חדשה שיצרו המכורים מספקת הצצה לתהליך הריפוי

פורסם בתאריך: 14.12.18 08:23

יש משהו בתמונות ששולה (שם בדוי), בת 53, אם לבת וסבתא לשלושה נכדים, צילמה בסדנת הצילום “פוטותרפיה” של היחידה להתמכרויות בעיריית כפר סבא, שמעורר אמפתיה. שולה היא מכורה לסמים שנקייה מזה 19 שנים, אבל עדיין זקוקה לתמיכה נפשית של היחידה כדי להתמודד עם הקשיים, קשיי ההתמכרות וקשיי החיים. “צילמתי אישה פיליפינית הולכת עם אופניים ושקיות קשורות אליהם מהגב באיזו פינה נידחת בשוק הפשפשים בתל אביב-יפו”, היא מספרת, “זה הזכיר לי את עצמי לפני 19 שנים, כשחייתי במקום מסוים ועכשיו כאילו אני יוצאת מהמקום הזה אל חיים חדשים. אני עדיין חלשה, עדיין ללא תקווה, אבל עם הזמן חדרה בי האמונה שאני יכולה להתחיל במסע לחיים”.

בתמונה אחרת שצילמה ישובים שלושה מכורים לשעבר בים ולידם דגל שחור. “התמונה מסמלת בעיניי את המחלה ואת ההחלמה”, היא אומרת, “הדגל השחור מזהיר אותנו שכל הזמן הסכנה נמצאת מאחורינו”.

איזו סכנה?
“הסכנה לחזור להשתמש, וזה שאנחנו כל הזמן צריכים לטפל בעצמנו. צריך לזכור שאנחנו כמכורים מוגבלים בהרבה מאוד דברים. אבל בתמונה השלישית שצילמתי תפסתי זווית מעל שולחן, ואור חדר אל התמונה. זה אור שמסמל בעיניי את הכל יכול – שרק אם תאמין הכל אפשרי בחיים. יש המון תקווה בתמונה הזאת, וזה המקום שבו אני נמצאת כרגע”.

מה זאת אומרת?
“בחיים לא האמנתי שאני אהיה מסוגלת ללמוד ולעשות דברים שחלמתי עליהם כל החיים. לא מזמן סיימתי בעזרת היחידה ללמוד איפור קבוע. למדתי במשך חצי שנה בבית ספר מקצועי. איפה, בתור מכורה, אפילו שאני עובדת, אני יכולה ללכת ללמוד ולשלם 7,000 שקלים? זה רק בחלום. ככה הצלחתי להגיע ללימודים ויש לי תעודה ואני מתחילה לעבוד במשהו שאני מאוד אוהבת”.

צילום של שולה, מתוך התערוכה

צילום של שולה, מתוך התערוכה

צילומים של שולה, מתוך התערוכה

בסדנה, בה השתתפו השנה שבעה מכורים, הצליחו המכורים שנאבקים יום יום להישאר נקיים ללמוד על עצמם ולהתקדם באופן בלתי רגיל. הם מספרים על סדנה שהייתה חווייתית ועוצמתית, שבמהלכה הצליחו לראות את חייהם מזוויות שונות דרך עדשת המצלמה.

מטופל אחר, למשל, צילם תמונה של ערימת אשפה. “בתחילת הסדנה צילמתי הרבה תמונות אבל לא הצלחתי להתחבר מיד ולחבר בין מה שצילמתי למה שאני מרגיש”, הוא אומר, “אבל כשצפינו בתמונות יחד, וקיבלתי פידבקים, קיבלתי גם מוטיבציה לשתף בחוויות מהחיים שלי וראיתי שאני מצלם הרבה דברים מהעבר שלי, והתמונות עודדו אותי לדבר על החיים שלי. לתמונה אני קורא ‘הצצה לחוויה קשה’. היום אני לא אוהב לראות ערמות של אשפה, היום אני נקי ומסודר, אבל כשהשתמשתי שום דבר לא עניין אותי. ישבתי במקומות כאלה, כמו בתמונה. התמונה החזירה אותי לחוויה, אבל אני לא חווה אותו שוב – אלא רק מציץ מאחורי תריס אל העבר. אני כבר לא שם”.

כל שבעת המטופלים בחרו משלל תמונות שצילמו לאורך תקופה, שלוש תמונות שיוצגו בתערוכה שתקרא “תמונת מסע” ושתוצג ביחידה להתמכרויות. התערוכה מוצגת בשיתוף חברי מועדון ליונס כפר סבא, שמאמצים את היחידה כחלק מפעולות ההתנדבות שלהם.

להתמודד עם קשיים בלי סמים

העובדת הסוציאלית ורכזת היחידה להתמכרויות, מרגנית כרמי-מדינה, שהקימה והמנהלת את יחידת ההתמכרויות מזה 22 שנה, מספרת כי הם מטפלים במכורים נקיים שעברו גמילה פיזית ומגיעים אליהם לטיפול שכולל שיחות פרטניות ועבודה בקבוצות, וגם בדיקות שתן. היחידות הללו מקבלות מימון עירוני ומימון של משרד הרווחה. נכון להיום מטופלים ביחידה כ-40 מטופלים בני 18 ומעלה, גברים למשך שנתיים ונשים למשך שלוש שנים בממוצע. חלקם מגיעים ליחידה עצמאית ואחרים מופנים על ידי האגף לשירותים חברתיים, קציני מבחן או מהאשפוזיות בהן הם נגמלים.

רכזת היחידה להתמכרויות בעיריית כפר סבא, מרגנית כרמי מדינה. צילום פרטי

רכזת היחידה להתמכרויות בעיריית כפר סבא, מרגנית כרמי מדינה. צילום פרטי

“הגמילה הפיזית היא החלק הראשוני של התהליך הארוך והסבוך הזה”, מסבירה כרמי-מדינה. “אחרי שהגוף מתנקה נותר חלל ריק. הרי הסמים זו דרך התמודדות עם טראומות של אנשים שמגיעים מרקע של נטישה, אובדנות, טראומות מיניות ועוד. זה אולי פרדוקסלי, אבל כדי לשרוד את זה ולמחוק את הרגשות הקשים הם השתמשו בסמים. כעת, אחרי הגמילה הפיזית, הם זקוקים לתמיכה הנפשית ואנחנו מקנים להם כלים להתמודדות עם הקשיים שהם רצו למחוק”.

כרמי-מדינה מספרת על עומס גדול ביחידה. “יש לנו עומס די גדול מכיוון שיש בעיר קהילה טיפולית שבה נמצאים גם חברים מחוץ לעיר, ואחרי שהם מסיימים מסלול של שנתיים הם שוכרים דירות בעיר ונשארים לגור פה, כי פה נמצאים החברים שלהם ופה הם מוצאים תעסוקה. הם בסופו של דבר מגיעים אלינו ועוברים תהליך של שיקום וטיפול ואנחנו משתדלים למצוא מענה מאוד טוב לצרכים שלהם. הרעיון הוא שהם ירכשו כלים וילמדו להתמודד עם קשיים ורגשות וסיפורי חיים קשים של כאב, דיכאון, כעס ושמחה שהם לא יודעים להתמודד איתם בלי הסמים”.

מתוך תערוכת תמונת מסע

מתוך תערוכת תמונת מסע

מתוך תערוכת תמונת מסע

צילומים מתוך התערוכה

ואיך אתם מתמודדים עם העומס?
“אני עבדתי הרבה מאוד שנים לבד ורק לאחרונה, אחרי הרבה מלחמות שנמשכו כארבע שנים, הכניסו חצי תקן וזה עדיין לא מספיק. באופן הזה אי אפשר לתת את כל המענים כמו שצריך. זה לא מספיק. המשאבים של כוח האדם וגם המשאבים הכספיים לא מספיקים לנו אבל בתוך זה אנחנו מנסים לתת עבודה ולסייע למכורים ככל האפשר”.

יש לכם רשימת המתנה?
“אין לנו כרגע רשימת המתנה. אנחנו לא דוחים אנשים. אנחנו במצב שכל אחד שפונה אנחנו נותנים את המענה שמתאים לו. יש לנו גם כל שנה סטודנטיות שמקבלות מטופלים”.

את פונה כל הזמן לקבל תשובות?
“תראה, יש פיקוח מקצועי שמטפלים בזה ומשתדלים ועושים. פנינו אליהם רק לאחרונה והם עושים כמיטב יכולתם. בסופו של דבר העבודה שוחקת נפשית, היא רגשית ומעמיסה. עצם זה שאתה כותב משהו מאוד מרגש ומזכיר את הסדנה, זה כבר עושה את העבודה ומעצים אותנו”. נציין שבעירייה הבהירו שנושא התקנים הינו באחריות משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.

את הסדנאות מקיימים ביחידה אחת לתקופה, בכל פעם סדנה אחרת. “רק מהשיחות שאנחנו מקיימים קשה להביא לידי ביטוי את הרגשות הסוערים ואת סיפורי החיים, את החלומות והזיכרונות. המשתתפים מלווים על ידי מנחה עובדת סוציאלית של ‘מבט אחר’ בשם ענבר סהר קריגר. הם יצאו לצלם בחוף הים ובשוק הפשפשים. היא לימדה אותם צילום ונקודות מבט, ודרך הצילום הם יכלו לבטא מחשבות שלפעמים קשה לבטא במילים”.

ואיך את רואה את הדרך שהם עשו?
“הייתה מטופלת שצילמה למשל תמונה של חתולה שנאחזת בפח. אז היא דיברה על זה שדרך הדבר הזה היא הביעה את המקום שבו היא נמצאת, תחילת הניקיון, מאוד מבולבלת ולא מאוזנת ועושה הכל בשביל להתקדם. היא מסבירה שברגעים הקשים שלה לפעמים היא מרגישה שהיא רוצה לעזוב הכל ובא לה לחזור לשימוש. התמונה היא מעין ביטוי לדיאלוג שהיא מנהלת עם עצמה בפנים. אותה אחת צילמה עקבות בחוף הים מפרספקטיבה רחוקה והיא דיברה על כך שיש לה עוד דרך ארוכה לעשות והיא לא יודעת מה מצפה לה בדרך החדשה. אני חושבת שהפתיחות הזאת יכולה רק לעזור להם”.

מתוך תערוכת תמונת מסע

מתוך תערוכת תמונת מסע

צילומים מתוך התערוכה

"מרגנית היא כמו האמא שלנו"

שולה, המטופלת מתחילת הכתבה, מספרת שהיחידה עוזרת לה מעל ומעבר. “אחד הדברים הגדולים שמכור נקי יכול ללמוד זה לבקש עזרה בזמן מצוקה”, היא אומרת, “בהתחלה אנחנו מתנקים, נמצאים במעין חממה ויש לנו עזרה. אבל החיים הם לפעמים גדולים מאתנו. לאורך השנים נתקלתי בקשיים ולא היה לי לאן לפנות. היום, מלבד בתי והנכדים שלי, היחידה הזאת היא המשפחה היחידה שלי. יש לי שמונה אחים, אבל אין לי קשר עם אף אחד מהם, מתוך בחירה שלי. אין לי אפילו אלבום תמונות להראות. כשהיינו צריכים להביא תמונות של המשפחה באחד הטיפולים בסדנה לא ידעתי מה לעשות. אני אומרת את זה ומתרגשת. מרגנית היא כמו האמא שלנו”.
גם אחרי 19 שנים שאת נקייה את עדיין זקוקה לעזרה של היחידה.

“זו שאלה טובה. פניתי למרגנית בתקופה מאוד קשה שלי, וקיבלתי מענה. היום אני מקבלת עזרה וזה לא שאני במצוקה ורוצה להשתמש. אני מטפלת בעצמי באופן עמוק בשיחות, בקבוצות ובסדנת הצילום. אני לא יכולה אפילו לתאר במילים מה הסדנה הזאת עשתה לי. עם כל שנות הניסיון שיש לי, מסתבר שעדיין יש דברים שחבויים אצלי עמוק בנשמה. זה לא היה פשוט עבורי להיפתח, ודרך הסדנה הצלחתי לצלם את מה שקורה לי בפנים. בעיניי זו הייתה סדנה מדהימה ומחזקת. קרו לי שם המון דברים טובים”.

מתוך תערוכת תמונת מסע

מתוך תערוכת תמונת מסע

מתוך תערוכת תמונת מסע

מתוך תערוכת תמונת מסע

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת

🔔

עדכונים חמים מ"צומת השרון כפר סבא"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר