משפט בן חמו: מנהלת לשכתו העידה שקנתה בהוראתו מתנות למקורביו באמצעות תלושים שהוציא מהמגירה

בדיון שהתקיים לפני כשבועיים בבית משפט המחוזי בלוד במשפטו של ראש עיריית כפר סבא לשעבר יהודה בן חמו, הסביר סנגורו, עו"ד אשר אוחיון, לשופט עמי קובו, את קו ההגנה שלו, זאת בעקבות דבריו של השופט שאמר לסנגור: "כל העדים משקרים? קו ההגנה שלכם הוא שהנאשם לא ידע כלום. אז אני לא מבין את התיק, והאינטרס של ההגנה הוא שאני אבין". השופט קובו אמר גם: "בדרך כלל בשלב מתקדם אני יודע לאן ההגנה הולכת, אבל פה אני רואה יריעת מחלוקת אדירה. טענה שכל עדי התביעה משקרים, הכל קונספירציה והנאשם לא ידע כלום".

בדיון האחרון בתיק הסביר עו"ד אוחיון: "לא טענו שהוא לא ידע על התלושים. בעירייה חילקו שי לחג, וגם אם אלו היו תלושים שלא מהעירייה, כל שהתבקש (בן חמו) רק לצרף ברכה. הנאשם לא השתמש שימוש אישי בתלושים של אותם גופים שתרמו לעירייה בתור חלוקה לנזקקים. בהתנהלות שוטפת הוא השתמש בתלושים שרכש בעצמו. יש הרבה ראיות לזה. לכן, במכוון בוודאי הוא לא השתמש בשום תלוש ותו שהגיע לנזקקים. אנחנו לא פוסלים את האפשרות שבגלל שהייתה לו מעורבות אישית ובסביבתו היו תלושים שחולקו לנזקקים, לא נוציא מכלל אפשרות שתלוש פה או שם השתרבבו לתלושים הפרטיים שלו. יכול להיות גם הפוך, שתלושים שלו השתרבבו בין התלושים שחולקו לנזקקים. יכול להיות שהשתרבב תלוש אחד או שניים אבל ממש לא במודע ולא באופן שיטתי".

בהמשך הדיון העידה רונית ודאי, מי ששימשה כמנהלת לשכת ראש העירייה החל משנת 2006 ועד סוף 2013. כמנהלת לשכה, לטענתה, היא הייתה אחראית על סדר היום של ראש העיר, על היומן, להגיב לפניות, לענות למיילים ועל סדר יומו של הנהג. "כל מה שקשור בראש העיר עבר דרכי", העידה, "אף אחד לא נכנס ללשכה בלי שעבר דרכי. הכל ידעתי. קראתי את כל המיילים, גם אישיים שלו. תיבת הדואר שלו הייתה אצלי במחשב. כל המכתבים שהגיעו, כל פניות התושבים וטלפונים".

בתשובת לשאלת התביעה מה יש ביומן ומה נרשם ומה לא, אמרה: "היו פגישות שהוא ביקש ממני לא לרשום, כי הייתה ביקורת של מבקר המדינה. מכיוון שהם עברו על היומן, הוא החליט שלא לרשום ביומן".

התובעת עו"ד אורלי שרגנהיים: "אפשר שתצייני שמות קבלנים שאת זוכרת שבכוונה לא נרשמו?".

ודאי: "סמי בקלוואי. עם ינוב הייתה פגישה שלא רשמתי. אני לא זוכרת שם פרטי. לא רשמתי ביומן".

עו"ד אוחיון: "אין יומן, מבזים את ההליך, זו הכפשה והשחרה ולא קשור לכתב האישום".

עו"ד שרגנהיים: "בגדול אנחנו מתכנסים לדבר על תווי קניה שעברו דרך הלשכה. מתי נחשפת לראשונה לנושא?

ודאי: "מההתחלה כמעט".

עו"ד שרגנהיים: "תסבירי".

ודאי: "בתור מזכירה חדשה בלשכה ניסחתי מכתבי תודה לתורמי תלושים".

עו"ד שרגנהיים: "מתי חולקו תווים?".

ודאי: "בחגים".

עו"ד שרגנהיים: "מי היה אחראי?".

ודאי: "עוזר ראש העיר חזי ברזני".

עו"ד שרגנהיים: "מה ידוע לך?".

ודאי: "התלושים חולקו בדרך כלל בראש השנה ובפסח, כמה שבועות לפני החג. ישבתי בחדר של ראש העיר עם העוזר שלו והוא אמר לעוזר למי לפנות ולבקש תלושים לחג".

עו"ד שרגנהיים: "למי?".

ודאי: "הוא היה פונה לביתן, לרמי שבירו, לג'אבר ולאבי הכט עבור סלי מזון".

עו"ד שרגנהיים: "את זוכרת שהוא פנה אליהם או שהונחה על ידי ראש העיר?".

ודאי: "ראש העיר אמר לחזי לפנות אליהם".

עו"ד שרגנהיים: "מה קורה איתם (עם התלושים), מידיעה אישית?".

ודאי: "חזי היה מתקשר שנאחל לו בהצלחה כדי שיתנו לו כמה שיותר. הוא היה מביא (את התלושים) ומעביר לראש העיר במעטפה".

עו"ד שרגנהיים: "את ראית?".

ודאי: "ראיתי כמה פעמים".

עו"ד שרגנהיים: "ממה שראית, מה ראית?".

ודאי: "ראיתי את חזי נכנס לראש העיר. הוא היה מגיע אחרי האיסוף, נכנס אליו ומוסר על השולחן שלו. חלק מהתלושים הוא היה לוקח אליו וחלק מביא לו".

עו"ד שרגנהיים: "איך את יודעת?".

עו"ד שרגנהיים: "ראיתי, הייתי בחדר".

בהמשך שאלה עו"ד שרגנהיים: "היו נזקקים שאנחנו ידענו והיו נזקקים שלא, כמו עיתונאים, רבנים. בואי נדבר עליהם. מי המקורבים לראש העיר?".

ודאי: "אלו אנשים שהיו פעילים אצלו בבחירות".

עו"ד שרגנהיים: "מי? שמות".

ודאי: "אבי ידעני, אמנון אשכנזי, שמעון פרץ".

עו"ד שרגנהיים: "רבנים?".

ודאי: "הרב יניב".

עו"ד שרגנהיים: "מה זה, שם פרטי?".

ודאי: "כן".

עו"ד שרגנהיים: "משפחה?".

ודאי: "לא זוכרת".

עו"ד שרגנהיים: "איך הם קיבלו תווים?".

ודאי: "חזי הביא להם במעטפה".

עו"ד שרגנהיים: "ככל שאת יודעת, חזי מעביר לאותם מקורבים לראש העיר?".

ודאי: "הייתי הרבה בלשכה, רוב הפעמים לא הייתי אמורה להיות חלק מהדיון, מדברים מעל הראש שלך, אלה הנחיות שקיבלנו. חזי מעולם לא עשה דברים שלא אמרו לו. זה כמו חיילים – לפעמים גם בעניין טוב".

עו"ד אוחיון (מתפרץ): "העדה עוינת. מכוונים אותה".

השופט קובו: "זכותה של העדה לתאר מה היה בלשכה".

עו"ד אוחיון: "ביזיון".

עו"ד שרגנהיים: "את יודעת מה נעשה עם אותם תווים שחולקו ומה הייתה המטרה?".

ודאי: "בהתחלה נחשפתי רק לחלוקה של התווים ובשלב מסוים ראש העיר ביקש ממני לקחת מהמגירה שלו תלושים ולתת לאחד מהגננים האתיופים שעבד בחוץ".

עו"ד שרגנהיים: "באיזו מגירה מדובר?".

ודאי: "המגירה של ראש העיר בלשכה. היו שם הרבה (תלושים). באיזשהו שלב הוא נתן תלושים לקנות מתנות".

עו"ד שרגנהיים: "תסבירי".

ודאי: "למשל מצעים לחבר שעבר לבית חדש".

השופט קובו: "חבר של מי?".

ודאי: "של ראש העיר, לאירית מרק, לילדים שלו (של בן חמו)".

השופט קובו: "מי זאת אירית מרק?".

ודאי: "עיתונאית. קניתי לה 400 שקל תלושים בקסטרו". (מרק הגישה את התלונה במשטרה על קבלת התלושים כמתנת יום הולדת).

עו"ד שרגנהיים: "ומה לילדים?".

ודאי: "בגדים".

עו"ד שרגנהיים: "מתי?".

ודאי: "ב-2013 לפני שעזבתי".

עו"ד שרגנהיים: "כמה פעמים נדרשת לבצע את קניית המתנות?".

ודאי: "עשרות פעמים. זה היה משהו די שגרתי".

עו"ד שרגנהיים: "אני רוצה להציג לך משהו שנתת לחוקרת בחקירתך הראשונה. מה זה?".

ודאי: "החשבוניות של הקניות שעשיתי".

עו"ד שרגנהיים: "באת לחקירה עם חשבוניות?".

ודאי: "באתי עם כל מה שהיה לי במגירה בלשכה".

עו"ד שרגנהיים: "ומה זה שסימנה אותם החוקרת?".

ודאי: "שקניתי לילדים בגדים בתווי שי, סטימצקי וקסטרו".

עו"ד שרגנהיים: "תספרי איך מתבצעת חלוקת מתנות חג בעירייה".

ודאי: "היינו מקבלים פעמיים בשנה דרך הוועד, בראש ושנה ובפסח, 400 שקלים".

עו"ד שרגנהיים: "ומה (קיבל) ראש העיר?".

ודאי: "היה מקבל את המתנה מהעירייה כי הוא לא בוועד".

עו"ד שרגנהיים: "תסבירי איך עבד התהליך שבו אתם מקבלים, מעבר למה שמקבלים או מהעירייה או מהוועד, את המתנה הנוספת".

ודאי: "חזי היה שם לראש העיר מעטפות על השולחן עם הסכומים, ראש העיר היה רושם ברכה אישית".

עו"ד שרגנהיים: "ומה קיבלת?".

ודאי: "פעם 1,000 שקל, פעם 1,500 שקל ופעם אלפיים. קיבלתי פעם (מבן חמו) אלף שהיה ממפעל הפיס".

עו"ד שרגנהיים: "מה את זוכרת?".

ודאי: "הוא קיבל מתנה לחג בשובר ונתן לי".

עו"ד שרגנהיים: "מה היה המקור?".

ודאי: "דירקטוריון מפעל הפיס, הוא היה בדירקטוריון".

עו"ד שרגנהיים: "מה הייתה המעורבות שלך בנושא המעטפות?".

ודאי: "הייתי מחלקת לעובדים..".

עו"ד שרגנהיים: "מה שתיארת על התהליך עם המעטפות מנין את יודעת?".

ודאי: "הייתי בחדר".

בחקירה הנגדית פתח עו"ד אוחיון ואמר: "אני לא הסתרתי שאני חושב שהעדות שלך היא שקר. שמענו פה במשפט שהייתה חבורה שאת נמנית עליה ואולי אפילו הובלת אותה, שישבה ביחד, והמכנה המשותף שלהם היה שהם שנאו את הנאשם. את יודעת על מה אני מדבר?".

ודאי: מניעה בראשה לשלילה.

עו"ד אוחיון: "יש לך בעיות בהבנה?".

ודאי: "לפעמים, אני רוצה לדעת על מה אני עונה לך. תשאל שאלה ואענה".

עו"ד אוחיון: "האם את יודעת על מה אני מדבר על חבורה שישבה והמכנה המשותף היה לדבר על מה שקורה עם יהודה".

ודאי: "אני לא יודעת על מה אתה מדבר. אבל 80 אחוז מהאנשים שאני אדבר איתם בכפר סבא הם לא אהבו את ראש העיר".

עו"ד אוחיון: "את לא אהבת את ראש העיר מהיום הראשון".

ודאי: "לא נכון, אהבתי אותו מאוד בהתחלה. הייתי בת בית. הייתי שם שמונה שנים".

עו"ד אוחיון: "כתוב (בחקירת המשטרה) שאת סלדת ממנו בגלל האופי שלו".

ודאי: "בהחלט. השתנה לו האופי אחרי השנה הראשונה".

עו"ד אוחיון: "את אומרת שלא שנאת אותו מהתחלה. אופי של בן אדם – הוא נושא אותו בגיל בוגר. את משנה את התשובה".

ודאי: "לא. הייתי בלשכה שמונה שנים. ב-2010 הוא דיבר אלי לא יפה וכמעט עזבתי. הייתה אינטנסיביות. בשנה האחרונה זה הקצין. הוא בן אדם קשה אבל לא סלדתי ממנו שמונה שנים".

עו"ד אוחיון: "גברתי, כל מי שקורא את הדברים מבין שזו אמירה כללית ואם זה היה רק בשנה האחרונה את צריכה לציין את זה. לשיטתך שנה אחרונה זו 2014?".

ודאי: "לא, סיימתי את העבודה בסוף 2013".

עו"ד אוחיון: "הסלידה ב-2013 לשיטתך? רק אז?".

ודאי: "במהלך שמונה שנים סלדתי ממנו נקודתית בגלל משהו שהוא אמר. בסוף עזבתי כי לא יכולתי להישאר שם. אני לא רוצה להגיד לך למה נחשפתי שגרם לי לסלוד ממנו, כי זה לא קשור למשפט".

עו"ד אוחיון: "אמרת משהו בחקירה, משהו כללי ולא מתוחם. בית משפט יכריע אם יאמין לך. אני לא. הפסקת לעבוד ואחר כך הפסקת לסלוד ממנו?".

ודאי: "פחדתי ממנו".

עו"ד אוחיון: "סלדת?".

ודאי: "פחדתי ממנו".

עו"ד אוחיון: "סלדת".

ודאי: "נגעלתי ממנו וסלדתי זה אותו דבר?".

באשר לקניות שלטענת ודאי ערכה עבור ילדיו של בן חמו שאל אוחיון: "את רוצה לומר שביום האחרון של העבודה (רגע לפני שהתפטרה), מה שאת עושה זה לקחת תלושים מיהודה, עושה דבר שאסור לך לעשות כי זה עניין פרטי והוא לא רשאי להעסיק אותך בעניין פרטי, והולכת וקונה בתלושים שנועדו לנזקקים?".

ודאי: "הוא נתן לי לקנות".

עו"ד אוחיון: "אם היית חושבת שמדובר בתלושים של נזקקים שיהודה לוקח לשימושו הפרטי היית עושה את זה?".

ודאי: "זה עניין שלו".

עו"ד אוחיון: "יש לך סטנדרטים מאוד נמוכים. את מציינת כששואלים אותך (בחקירה) איך את שומרת אותם, את החשבוניות שנים רבות".

ודאי: "לא שנים רבות".

עו"ד אוחיון: "שנתיים. כששאלו למה את שומרת חשבוניות כאלה את אומרת 'אני רציתי להוכיח שיהודה שלח אותי'".

ודאי: "לא. כששאלו למה שמרתי, לא זכרתי שיש לי אותם. שאלו אותי למה שמרתי – כדי שבכל פעם תהיה לי הוכחה כמה כסף הוצאתי. אולי לקחתי לעצמי? כל דבר שמרתי ואם היו טענות הייתי מוציאה שהוא חתום בכתב ידו. תמיד שמרתי את הדברים האלה".

עו"ד אוחיון: "ההוכחה למי נועדה?".

ודאי: "ביני לבינו".

עו"ד אוחיון: "למי היית צריכה להעביר את החשבוניות?".

ודאי: "לו".

עו"ד אוחיון: "אז מה לך ולחומר הזה ולבית שלך?".

ודאי: "לקחתי את כל המגירה וזה היה בפנים".

בהמשך שאל אוחיון: "עכשיו לטענה שלך, לאמות המידה המוסריות שלך, את הסכמת לרכוש לנאשם בעשרות אלפי שקלים?".

ודאי: "כל מה שהוא ביקש לרכוש הסכמתי".

עו"ד אוחיון: "גם כשהיחסים היו עכורים?".

ודאי: "גם לילדים שלו בקניה האחרונה".

עו"ד אוחיון: "שאלתי אם קנית בעשרות אלפי שקלים גם בתקופה שהיו יחסים טובים וגם לא".

ודאי: "עד ליום האחרון קניתי בתלושים. כל פעם שהוא ביקש ממני".

השופט קובו: "תגדירי".

ודאי: "אם אני אומרת שבשנה האחרונה היה לי מאוד קשה והוא ביקש ממני וקניתי, אז קניתי".

השופט קובו: "כל הזמן?".

ודאי: "כן".

עו"ד אוחיון: "את כל הזמן חושבת שמדובר לא בתלושים אישיים של יהודה, אלא שהוא קיבל לצורך חלוקה לנזקקים?".

ודאי: "אני יודעת כל הזמן".

עו"ד אוחיון: "זה לא נכון, אבל מעיד על האופי שלך. איך הסכמת?".

ודאי: "כל עוד עבדתי אצלו לא הייתי יכולה להתנגד".

עו"ד אוחיון: "את יודעת שזו עבירה פלילית? אותי אי אפשר לטשטש, את תעני לכל השאלות. האם את יודעת שזו עבירה פלילית?".

השופט קובו: "שלו או שלה?".

עו"ד אוחיון: "שלו. זה אסור".

עוד הוסיף אוחיון בהמשך: "יש לך נורמות מוסריות מאוד מקולקלות".

עו"ד שרגנהיים: "סליחה זו הייתה שאלה או תוכחה, חברי ישמור על ניקיון הדיבור".

עו"ד אוחיון: "וככה לא חשבת לאורך כל הדרך, ככה את חשבת".

ודאי: "אני לא חשבתי שאני עושה משהו אסור".

עו"ד אוחיון: "אבל ידעת כל הזמן שהמעשה של קניה פרטית בתלושים של נזקקים הוא אסור".

ודאי: "ידעתי שקניה בהם הוא אסור".

עו"ד אוחיון: "תגידי, אם היה שולח אותך לגנוב היית גונבת?".

ודאי: "לא. נתת לי עכשיו תלוש לקנות, אני קונה זהו".

עו"ד אוחיון: "אבל התלוש הזה אסור לקנות בו לצרכים פרטיים".

ודאי: "עבדתי, ביקש ועשיתי".

עו"ד אוחיון: "ואם הוא יבקש לרמות מישהו בטלפון?".

ודאי: "הוא ביקש ולא עשיתי".

ודאי אף העידה כי קיבלה מבן חמו בתור מתנה תלושים בסכומים גדולים. "פעם 1,000 שקל, פעם 1,500 שקל, פעם אלפיים", אמרה.

עו"ד אוחיון: "בואי נמשיך עם השקרים שלך. את אומרת שקיבלת בכל פעם בחג 1,500 ו-2,000 שקלים. את עומדת על הטענה?".

ודאי: "כן".

עו"ד אוחיון: "ומה חשבת כשאת מקבלת את זה? שזה מתלושים של הנזקקים? אל תשני תשובות".

ודאי: "עבדתי המון שעות, זה היה צ'ופר. זה היה ההסבר שלו (של יהודה בן חמו)".

עו"ד אוחיון: "את אומרת שלכיס שלך הכנסת בשנה סכומים של בין 3,000 ל-4,000 שקלים בסך הכל על פני כמה שנים. אחרי כמה שנים זה כבר עשרות אלפי שקלים. והשתמשת בזה בדברים הפרטיים שלך. ועכשיו אומרת גם אני נזקקת?".

ודאי: "לא נזקקת, לא. היה לי תיק ברווחה, אני מודה". והוסיפה: "הוא נתן לנו את זה כמתנה לחג".

עו"ד אוחיון: "את לפי גרסתך גזלת מנזקקים".

עו"ד שרגנהיים: "אפשר להפסיק לאיים ולהטיל תוכחה".

ודאי: "אתה מזכיר לי איך שהוא התנהג אלי בלשכה, הוא היה צועק והייתי ורועדת".

עו"ד אוחיון: "את לא רועדת, את מחייכת".

ודאי: "אני רועדת".

השופט קובו: "לא להרים על העדה את הקול".

עו"ד אוחיון: "אני מקבל. אפשר להנחות את העדה לענות? אם ככה פחדת עם הנאשם – הנאשם היה צריך לפחד ממך".

ודאי: "הייתי עם כדורים".

עו"ד אוחיון: "את עכשיו עם כדורים?".

ודאי: "לא, אל תרים עלי את הקול יש לי טראומה".

עו"ד אוחיון: "אל תסיטי את הדיון. כשאת לקחת עשרות אלפי שקלים מכספי נזקקים אליך לכיס ועשית בזה שימוש אישי".

ודאי: "זה לא היה עשרות אלפי שקלים. הרשתי שמצ'פרים אותי על עבודה טובה".

עו"ד אוחיון: "היו לו הרבה מאוד תלושים. מבחינתך חשבת שמדובר בתלושים הפרטיים שלו או לנזקקים?".

ודאי: "לא היו לו תלושים פרטיים. היו רק אלה".

עו"ד אוחיון: "מאיפה את יודעת, יש הוכחות שהוא רכש. לקחת סכומים".

ודאי: "קיבלתי".

עו"ד אוחיון: "הרבה מאוד כספים. איך הרגשת שיש נזקקים שאין להם ואת לוקחת להם מהפה? איך הרגשת?".

ודאי: "שאני מקבלת מתנה לחג. הוא חילק גם לנזקקים וגם לנו".

עו"ד אוחיון: "גברתי, גם את לפי גרסתך, היית צריכה להרגיש מצוקה. אני אומר לא רק לבדוק את הנורמות המוסריות. המצוקה הייתה חייבת להתבטא באמירות לאחרים. את מדברת על דברים שהיו חייבים לקבל ביטוי ואת לא מדברת. במשטרה שאלו אותך האם סיפרת את הדברים האלה למישהו בזמן אמת".

ודאי: "לא זוכרת ששאלו".

עו"ד אוחיון: "אבל היה ברור מהעיתונות שיהודה טוען שכולכם שקרנים ושהוא הכי ישר ואתם רמאים".

ודאי: "לא מבינה".

עו"ד אוחיון: "לא אמרת בחקירה שיהודה אמר שהוא ישר יותר מכם?".

ודאי: "שהוא אמר שאנחנו שקרים".

עו"ד אוחיון: "הוא אמר שהוא הישר ואתם השקרנים".

ודאי: "איך אפשר לשקר על משהו שהוא אמת?".

עו"ד אוחיון: "את עושה את זה פה".