פליאה קטנר צילום עזרא לוי
פליאה קטנר צילום עזרא לוי

קמפיין metoo#: נשים מכפר סבא והסביבה מספרות על הפגיעות המיניות שחוו

חברת מועצת עיריית כפר סבא פליאה קטנר, ונשים נוספות בשרון, מספרות על ההטרדות בטיול השנתי, בחדר ההלבשה, באוטובוס. פרויקט מיוחד

פורסם בתאריך: 27.10.17 12:05

פתאום הידיים שלו היו שם / פליאה קטנר

"הוא היה נהג בטיול השנתי, אני הייתי נערה שנשארה לבד באוטובוס כי לא הרגישה טוב"

פליאה קטנר. צילום עזרא לוי

פליאה קטנר. צילום עזרא לוי

"קמפיין metoo# , במסגרתו נשים מספרות על פגיעות מיניות שעברו, החל מהטרדה קטנה ועד אונס, כדי שיבינו כמה התופעה נפוצה, זכה לשתי תגובות עיקריות: או שאוהבים אותו וחושבים שהוא חשוב, או ששונאים אותו וחושבים שהוא מקרבן. המטרה במקור הייתה להראות שכל אחת עברה את זה. ואם אדם יראה את כל חברותיו מפרסמות סיפורים אישיים, וכמה נשים עבור פגיעות מיניות, אולי אז ייפול האסימון ואנשים יבינו עד כמה זה נפוץ, עד כמה התופעה רחבה. אני חושבת שאפשר לקחת את האופציה שנותן הקמפיין למקום אחר של אקטיביות וסיסטרהוד.

במקרה שלי, הוא היה הנהג בטיול השנתי בחטיבת הביניים. אני הייתי נערה צעירה שנשארה לבד באוטובוס כי לא הרגישה טוב. מפה לשם, הידיים שלו היו בין הרגליים שלי. ההסבר החצוף שלו היה "כי החוט של הווקמן נכנס לך לשם".

לא שתקתי. החברות שלי שכנעו אותי להתלונן. הן אמרו לי שההורים שלי חייבים לדעת. שאסור לשתוק. שאסור להשאיר את זה במחשכים ופשוט לנסות לשכוח. בסופו של דבר הנהג פוטר.

זה לא היה המקרה היחיד. עברתי כל כך הרבה הטרדות, כמו כל אחת. אבל הסיפור הזה של הטיול השנתי, הנהג, האוטובוס, וה-"החוט של הווקמן נכנס לך לשם", נצרב אצלי חזק בגלל התמיכה המקיפה שקיבלתי. זו הייתה ההוכחה לכמה תמיכה סביבתית יכולה להביא לאקטיביות, לתחושת כוח ואי התקרבנות.

את ההשפעה הגדולה של הקמפיין אפשר לראות בכך שגם גברים הצטרפו: מצד אחד היו לא מעט שסיפרו על מקרים בהם נפגעו בעצמם, ולא פשוט לגבר להודות בכך ולספר על כך בחברה שלנו. מצד שני היו לא מעט שסיפרו על הפעמים בהם פגעו באחרת, הטרידו, עשו משהו נגד רצונה. מודעות ולקיחת אחריות הם מהתוצאות החיוביות של הקמפיין הזה, ומפה אפשר חברתית למנף את זה הלאה. בהחלט ניתן לומר שמדובר בתזוזה חברתית חיובית".

 

הצלם שהכריח אותי / מרינה גורביץ

"הרגשתי בסוג של הישרדות כילדה רוסיה בישראל שמנסה להצליח"

הדוגמנית מרינה גורביץ מספרת על הצלם הראשון שצילם אותה, על הילד במתנ"ס, ועל הצביטות והליטופים

מרינה גורביץ'

מרינה גורביץ'

"אני מגיל 13 במצב הזה, מגיל 13 אני חווה הטרדות מיניות, ואני לא כותבת על זה בפייסבוק כי זה בילד אין בחיים שלי. בשנים האחרונות, כשאני אישה וחזקה ולא צריכה אף אחד, אז זה לא קורה, אבל מה שקרה כל החיים מלווה אותי והשאיר בי צלקות.

היו מלא פעמים שזה קרה, ולא מדובר במקרה ספציפי אחד, אבל אני כן יכולה לספר על מקרה אחד שנחרט חזק בזיכרוני. זה קרה לי כשהייתי בת 16, כשרק רציתי לפתוח בקריירת הדוגמנות. היה צלם שהכריח אותי להצטלם בלי חלק עליון כדי שהוא יקדם אותי בתור דוגמנית. זאת הייתה התחלה מגעילה מאוד לקריירה שלי כיום. לא סיפרתי להורים שלי או לאף אחד והצטלמתי טופ לס. אין לי מושג מה הוא עשה עם התמונות אבל כנראה שהוא צילם את זה בשביל עצמו. כיום, אחרי, שהצטלמתי בעירום למתאים לי אז זה לא משהו שיפגע בי אם התמונות האלו יצאו, אבל יש הבדל גדול. אז, כשהייתי צעירה ותמימה, הרגשתי רע ומגעיל אבל הרגשתי בסוג של הישרדות בתור ילדה רוסיה בישראל שניסתה להצליח פה. כיום מדובר בצילומים שעשיתי למתאים לי בתור בן אדם בוגר.

היו עוד מקרים, כמו ילד בבית ספר שהיה גדול ממני והיינו צריכים לעשות משהו במתנ"ס, שממש ניסה בכוח לעשות דברים ולמזלי זה לא קרה בסוף כי ברחתי ולא סיפרתי לאף אחד. היו עוד מקרים בשנות העשרים של חיי, דברים כמו צביטה בתחת או ליטוף בברך, דברים שאת כאילו מעלימה עין. אלו דברים שלא סיפרתי. הם הפריעו לי ופגעו בי אבל היו חלק מהדרך שלי להתקדם בעולם הזה. את חושבת שזה חלק מזה ואין לך מה לעשות.

כואב לי להיזכר בדברים האלו כי זה השאיר לי צלקת עמוקה. כיום זה חלק מהעשייה שלי בה אני מחזקת נשים אחרות. אני עובדת עם נשים וגברים על בניית הערך העצמי הגבוה ובניית הגבולות ולכן כל הדרך התלולה שעברתי, גרמה לי לתת לאחר את מה שלא נתנו לי בתור ילדה. כאמא אני מסבירה לבת שלי על כמה זה לא בסדר. יש מודעות לנושא ויש דיון סביב הנושאים הללו ואני בונה לבנות שלי את הביטחון העצמי מתוך כוונה שהן ידעו להגיד לא וידעו איך להתמודד".

# גורביץ היא דוגמנית למידות גדולות ופרזנטורית של המותג ML, בעלת האתר beyourself, תוכן ייעודי לנשים המתעסק בדימוי עצמי פנימי וחיצוני.

 

המבוגר שלקח אותי לחצר / רות רזניק

"הוא אמר לי, 'ילדה אני רוצה לזיין אותך'"

רות רזניק, מייסדת ויו"ר העמותה "לא לאלימות נגד נשים", סופרת וכלת פרס ישראל, מספרת על הפעם הראשונה בה הוטרדה מינית ועל מקרים נוספים

רות רזניק צילום ניר קידר

רות רזניק צילום ניר קידר

"בפעם הראשונה בה נתקלתי בהטרדה מינית, אפילו לא ידעתי עדיין איך להגדיר את זה. הייתי בת שש וחצי, היה פורים ובשבת בבוקר אחי הקטן ואני יצאנו לפגוש חברים ברחוב. פגש את שנינו גבר ושאל, 'ילדה, את יודעת לקרוא? אני עולה חדש ומחפש משפחה מסוימת'. הוא לקח אותי לחצר, הרים אותי, הסתכלתי ולא מצאתי את השם שביקש ואז הוא פשוט אמר לי, ככה במילים האלה: 'ילדה, אני רוצה לזיין אותך'. אמרתי לו, מה זה? כי לא הבנתי בכלל על מה מדובר, הרי בבית מעולם לא שמעתי את הביטוי הזה, ואז הוא אמר, לשים פיפי לפיפי, במילים הללו בדיוק. עניתי לו, לא רוצה, תוריד אותי מיד והוא המשיך לנסות לפתות את אחי עם חליל שהיה לו ביד. הצלחנו לרוץ הביתה והוא לא רדף אחרינו. כשהגענו מיד סיפרתי לאמא שלי והיא אמרה לי, אם פעם נוספת גבר יבקש ממך משהו, אל תסכימי לעשות שוב דבר.

חוויתי הטרדות נוספות. גבר אשר ניסה להוריד את מכנסי בחדר מדרגות בדרכי לבית הספר, גברים אשר היו חושפים את איבר מינם, בעל חנות מכולת שהיה מנסה לגעת בי בכל פעם שהייתי מגיעה אליו לבדי. בעל בית שגרנו בו שכאשר הייתי מגיעה אל הבנות שלו ואף אחד מלבדו לא היה בבית, היה דוחק אותי אל הקיר ומאונן עלי, על הגוף שלי. בגיל הזה בכלל לא הבנתי מה הוא עושה. אלו הם דברים שקרו לי בילדותי עד גיל 12.

גם בגילאים בוגרים יותר נתקלתי בהטרדות מיניות. את מרגישה פתאום שידיים ממששות אותך בבריכה או בים, עומדת בנסיעה באוטובוס ומרגישה פתאום גבר מתחיל להידחק אליך בכוונה. אני יכולה לספר על דברים בלי סוף ורואה עדיין את התמונות לנגד עיני. אני חושבת שהדברים האלה מתקיימים בהיסטוריה האישית של כל אישה. אני לא הייתי משהו מיוחד או סקסי בתור ילדה בת שש וחצי וגם לא כשהייתי בת עשר. לשמחתי לא מדובר ברוב הגברים ויש לציין, שהגברים ההגונים, להערכתי, הם הרוב, אבל ישנם גברים שחושבים כי גוף של ילדה ובמידה מסוימת גם של ילד הוא הפקר. הרציתי בפני אלפי נשים לאורך השנים ותמיד אני שואלת, מי לא חוותה דברים כאלה. בערך שליש מהידיים עולות ואז כשאני נותנת דוגמאות, אחת אחת הן מורידות את הידיים. אני חושבת שנהדר שחושפים את זה. כך נוכל לשמור על הנכדות והנינות שלנו. אם לא נחשוף את זה, זה ימשיך הלאה לעוד דורי דורות".

# קו החירום של עמותת "לא לאלימות נגד נשים" פועל 24 שעות ביממה במספר: 1-800-353-300

 

השחקן שלא סגר את הדלת / מורן ארביב

"הוא ניסה להתקרב אלי, הוא התחיל לדבר בצורה לא ראויה"

מורן ארביב, שחקנית ומורה למשחק, מספרת עד כמה שחקניות בתיאטרון חשופות ונזכרת באותו מקרה עם השחקן הראשי

מורן ארביב צילום טל עבודי

מורן ארביב צילום טל עבודי

"אין כזה דבר, שחקנית שתגיד שהיא לא עברה את זה. אנחנו חשופות. במשחק מול פרטנר, למשל, ישנם גבולות מאוד דקים, גם אם הוא לא הפרטנר האישי שלך. אנחנו נכנסות הרבה לחדרי הלבשה כדי להחליף במהרה תלבושות למשל. בתיאטרון את מאוד חשופה, הנשמה שלך חשופה. אני אישה מאוד חזקה ובאופן אוטומטי עצרתי תמיד ברגע הראשון כל סיטואציה אליה נקלעתי והייתה יכולה להיגרר לדבר כזה, אבל כן, אני יכולה להעיד על מקרים בהם בתור התחלה חשבתי, או קיי, הוא בחור נחמד, משחק איתי בהצגה ויודע שאני נשואה, לכן ברור לו שכלום לא יכול לקרות כאן. אבל אז היה הרגע הזה, בו אמרתי לעצמי, או קיי, למה הוא לא יוצא מהחדר כשאני מתלבשת? למה הוא סוגר את הדלת? הדברים האלה, נדלקים אצלי מיד כנורה אדומה. "תפתח בבקשה את הדלת, אני צריכה להתלבש, תצא" אני אומרת.

זכור לי מקרה כשהייתי צעירה יותר ורק סיימתי לימודים בבית ספר למשחק. החלפתי שחקנית בהצגה בחו"ל ואני זוכרת שהייתי מאוד מבוהלת, הן מהמשחק בחו"ל והן כי הייתי צעירה נורא. התלבושת לא הייתה שלי, אלא של שחקנית אחרת ועשו עלי מדידות באמצע החדר. באותה סיטואציה היה רגע בו השחקן הראשי, איש מבוגר יחסית, ניסה להתקרב אלי. הוא התחיל לדבר איתי בצורה לא ראויה ואני זוכרת את עצמי נכנסת לקיפאון. למזלי, תוך שנייה התעשתתי ואמרתי לו, אם אבא שלי היה שומע אותך, הוא היה הורג אותך. אני לא אשכח את זה בחיים. יצאתי מהחדר, כי תמיד הייתה לי מעין הבנה, שנדרשת פעולה חדה מאוד בשביל לצאת מהסיטואציות האלה. כמובן, פגעתי לו באגו וכו'. הוא לא דיבר איתי אולי שנה אחרי זה.

אני רואה סביבי הרבה דברים מהסוג הזה וזה חורה לי. כשאני מלמדת אחד הדברים שאני מקפידה להגיד לשחקנים בתחילת דרכם הוא תשמרו על עצמכם, אין אפור בדבר הזה, יש או שחור או לבן. אחד הדברים שהכי מרגשים אותי בקמפיין הוא שיש כאן התאגדות נשית שהיא קסומה בעיני, והיא כוח שיכול לנצח הכל. ההתחברות אחת לשנייה מהמקור הכי עמוק, מהמקור של הכאב, זה דבר נדיר. זה אמיתי, זה בוער וזה על הבשר שלנו. עם זאת אני יכולה להגיד, שחשוב לעשות את זה בדרך חכמה. לפעמים אנחנו נשמעות כקורבנות בעל כורחנו וזה לא נכון. בנוסף צריך לשים לב, שזה לא נשמע שכולם, כל הזמן, אחרת זה מוריד מהערך של הדבר. וכמובן, חשוב שנהיה מאוד מדויקות. ישנם מקרים שבהם הגבולות אכן מטושטשים ויכולים להתפרש לשתי פנים, אבל צריך להבין שכאשר מקרים כאלה קורים זה הרסני".

הבכיר שדרש ממני / אוריה עמרני

"חייכתי במרירות. השם הזה היה מוכר לי. ולא בהקשר טוב"

אוריה עמרני נזכרת בראיון עבודה ובבכיר במגזר העסקי שדרש ממנה להישאר עד שעות מאוחרות מאוד

אוריה עמרני צילום עזרא לוי

אוריה עמרני צילום עזרא לוי

"לפני הרבה שנים, ראיינתי אישה בכירה במגזר הציבורי בעניין מקצועי. ראיון הוא סוג של אינטראקציה מאוד ספציפית בין שני אנשים. המראיין הוא על תקן של חצי פסיכולוג, שצריך "לפצח" את מי שיושב/ת מולו. היא הייתה אישה נאה ומטופחת מאוד, משכילה מאוד ומקושרת מאוד. הראיון היה נעים, מקצועי וקולח, לפי כל כללי הטקס. פתאום היא קיבלה טלפון. הבעת פניה השתנתה כשראתה על הצג מי זה. היא סיננה קללה קטנה, ביקשה סליחה, והלכה לצד, לשוחח בפרטיות. היא חזרה לשולחן אחרי כמה דקות עם עיניים רושפות, דומעת, נראה שהיא נסערת.

שאלתי אותה, אם יש משהו שאני יכולה לעזור, אם היא רוצה להפסיק את הראיון. היא ענתה לי: "לא. סיימתי את זה. סופית". חיכיתי בשקט. היא אמרה שהיא הולכת שנייה לשטוף את הפנים. לא ידעתי באותה דקה שכשהיא תחזור היא תספר לי סוד גדול ונורא שיסגור גם לי מעגל.

היא חזרה. ישבה מולי ופניה קפואות. היא הסתכלה על נקודה דמיונית רחוקה. "האיש שהתקשר אלי הוא x", אמרה ונקבה בשם של איש בכיר במגזר העסקי. חייכתי במרירות. השם הזה היה מוכר לי. ולא בהקשר טוב. היא קלטה את החיוך הציני שלי ושאלה אם אני מכירה אותו. עניתי שכן אבל באופן שטחי מאוד ושיצא לי להיתקל בו לאיזו חצי שעה מיותרת בחיי. "באמת?", היא שאלה. "כן", עניתי. ושתינו, במין טלפתיה סיסטרהודית משותפת כזו, מין אינטואיציה נשית מקודדת של אלפי שנים אחורה, בלי לדבר מילה, הבנו טוב מאוד מה היא הולכת לספר לי.

"גם לך הוא עשה את זה?", היא שאלה. "לא" עניתי, וסיפרתי לה איך אני חתכתי משם עוד לפני שהוא הספיק. הגעתי אליו לראיון עבודה, בדיוק עמדתי לסיים את התואר השני שלי במדעי המדינה, וחבר הפנה אותי אליו, כי הוא חיפש עוזרת מנכ"ל. כבר בחמש דקות הראשונות הבנתי מי עומד מולי ומהן דרישות התפקיד. הוא אפילו רמז לי, ברמזים עבים מאוד שהתפקיד דורש להישאר עד השעות הקטנות המאוחרות של הלילה. כששאלתי אותו למה, הוא ענה ש"ככה זה". במבט רב משמעות. אני אמרתי לו ביובש שכנראה שאנחנו לא נעבוד יחד. והלכתי.

הסתכלתי עליה. "שנים שאני שותקת", היא אמרה. "אני יודעת שהקידום המקצועי שלי תלוי בו". וזה שווה לך??, שאלתי אותה. "לא יודעת", היא ענתה.

זה סיפור אמיתי. אחד מיני רבים. היא לא היחידה. הרבה מאוד נשים שאני מכירה עברו את המסלול הזה, והיום הן בעמדות בכירות. אני עצמי נבעטתי מחוץ לצנטריפוגה עשרות פעמים רק כי אמרתי "לא" גדול וחד משמעי. הרבה פעמים מצאתי עצמי בוכה, מיואשת, במין מעגל קסמים נוראי.

קמפיין METOOֳ# הוא אולי קמפיין הוליוודי וקצת קיטשי, אבל הוא חשוב מאין כמוהו. הוא חשוב עבור הבת שלי. עבור הבנות שלכם/ן. אני רוצה שכללי המשחק ישתנו. שתהיה פה הזדמנות שווה באמת. אני רוצה שגברים יחשבו פעמיים כשתעלה אצלם בדל מחשבה בכיוון הזה. שיבינו שיהיה לזה מחיר. משזה נאמר, אני תמיד מקפידה לאזן: הגברים ככלל – הם לא האויבים שלנו, הנשים. לא כולם כאלה. יש גברים נהדרים. מקצועיים, עניינים. אתים. פגשתי גם בהם. ועדיין – התקרה אותה תקרה, והמכשולים – אותם מכשולים. גם ב-2017.

 

הנוסע שנצמד אליי / סימה פרי

"הרמתי את מבטי וראיתי גבר בשנות ה־40 לחייו שבעזות מצח חייך אליי"

סגנית ראש עיריית רעננה, עו"ד סימה פרי, נזכרת בגבר שנצמד אליה באוטובוס באופן שאינו משתמע לשתי פנים

סימה פרי. צילום אורי פז

סימה פרי. צילום אורי פז

"בהיותי חיילת בת 19, חזרתי הביתה באוטובוס מהבסיס אחרי שבוע מפרך. האוטובוס היה מלא בנוסעים אזרחיים וחיילים. עמדתי במעבר כשבמהלך הנסיעה לפתע הרגשתי שמישהו נצמד אליי מאחור כשהוא מנצל את הצפיפות באוטובוס באופן שלא הותיר בי ספק באשר למטרתו. כשהתעשתתי מההלם שאחז בי הסתובבתי והרמתי את מבטי אליו, ראיתי גבר בשנות ה- 40 לחייו שבעזות מצח חייך אליי. כל שיכולתי לעשות באותו רגע היה לתת בו מבט רציני וזועם, לפלס את דרכי לפנים האוטובוס ולהתרחק ממנו עד כמה שניתן. הרגע הפוגעני הזה זכור לי היטב למרות שחלפו עשרות שנים מאז.

כאמא לשלוש בנות בוגרות חשוב היה לי לשוחח איתן מגיל צעיר על הנושא ולהקנות להן את הכלים ואת האמונה שלהן בעצמן ובכוחן להתנגד להדוף ולעצור בנחישות כל הטרדה כזו, ואף לבוא ולשתף אותנו ההורים.

כולנו חלק מהסטטיסטיקה בדרך זו או אחרת. קמפיין metoo# שהחל בשבוע שעבר הולך ומתעצם, מעגל השתיקה סוף סוף נשבר גם בעבור כל מי שלא חושפת, ויש לו חשיבות עצומה להעלאת המודעות לנושא ההטרדות המיניות וכדי ליצור הרתעה. התופעה של הטרדות מיניות היא רחבה ביותר ונמצאת לצערי בכל מקום ובכל גיל. כל אישה חוותה הערות סקסיסטיות שאינן מכבדות, או חיזור כוחני, או נגיעות כביכול אגביות שאינן במקום, וזה קרה וקורה בצבא, במקום העבודה, ברחוב, בבר, במועדון, או באוטובוס".

 

על קמפיין metoo# / מיכל טראוריג

אנחנו פחדנו כל החיים. עכשיו תורכם

תדמיינו שינה עם סכין מטבח מתחת לכרית. תדמיינו שיחה עם הבוס כשהדלת נעולה. תדמיינו נגיעות. תדמיינו, ואז תבינו מה אנחנו מרגישות

מיכל טראוריג. צילום אלון גרובר

מיכל טראוריג. צילום אלון גרובר

בשבועיים האחרונים הרשת החברתית התחלקה לשניים. אלו שבעד הקמפיין הויראלי #metoo ואלו שנגדו. אלו שטוענים שהוא גורם להרתעה מהטרדות עתידיות וחושף את הציבור לכך שאחת מכל אחת עברה בחייה הטרדה מינית ואלו שטוענים שהחשיפה של נשים ברשת החברתית רק גורמת להן נזק והופכת אותן למתבכיינות. החלוקה הזו לא קשורה למגדר. היו נשים שיצאו נגד הקמפיין והיו גברים שהיו בעדו.

הגברים ברשת החברתית גם התחלקו, אבל הפעם לשלושה. היו את אלא שאמרו שהקמפיין מכליל והופך את כל הגברים למטרידנים, היו את אלא שאמרו שהקמפיין סתם מפחיד גברים ושכבר אי אפשר להתחיל עם נשים בכיף והיו את יחידי הסגולה שאמרו שיכול להיות שגם הם הטרידו בחייהם נשים בלי לשים לב.

הדבר היחיד שהיה אבסולוטי בקמפיין הזה הוא גודל התופעה. כשאומרים אחת מתוך אחת מתכוונים לזה. אין אישה שלא עברה הטרדה מינית, מכל המגזרים ובכל הגילאים.

ועכשיו הסבר לגברים, לאלו שמפחדים להתחיל עם נשים, לאלו שמאשימים את הפמיניזם בהרס הרומנטיקה והחיזור, לאלו שחושבים שנשים שמדברות על הטרדות מיניות עושות את זה כי הן לא זורמות וסתם עושות דרמה.הדבר היחיד שאני יכולה לעשות כדי לעזור לכם להבין איך מרגישה אישה שהוטרדה מינית זה להקביל את המצב לגבר. תדמיינו שמגיל 12 בערך, אמא שלכם מבקשת מכם ללכת עם גז מדמיע בתיק כי יש סיכוי סביר שתיתקלו בגבר אלים בסמטה חשוכה.

אחר כך תדמיינו שכשאתם עוברים לגור לבד אתם ישנים עם סכין מטבח ליד הכרית כי יכול להיות שאיזה גבר יפרוץ לכם לבית וינסה לאנוס אתכם. תדמיינו שכשאתם מתחילים בעבודה חדשה הבוס שלכם קורא לכם לשיחה, סוגר את הדלת ונועל אותה, סתם ככה כדי שתהיה לכם פרטיות. תדמיינו שכשאתם הולכים ברחוב גברים מכל עבר בוחנים אתכם במבטם, שורקים לכם ואומרים לכם כמה הם היו רוצים להרגיש את הישבן שלכם. תדמיינו שכשאתם יוצאים למסיבה של גברים שאוהבים גברים ידיים מכל עבר נוגעות באיבר מינכם, סתם ככה כי בא להם. ואז תדמיינו שבכל פעם שאתם עושים סקס זה כשמישהו חודר אליכם. אין דרך אחרת. זו הדרך היחידה לעשות סקס. כשחודרים אליכם.

וגם אם תדמיינו את כל זה לא בטוח שבאמת תצליחו להבין איך זה מרגיש להיות אישה בעולם הזה, וגם זה לא בטוח, כי יש גברים שאתם יותר חזקים מהם. אם גבר יתפוס אתכם בפינה חשוכה קיים סיכוי שתהיו יותר חזקים ממנו ותצליחו להדוף אותו. יש גברים שאם הם יגעו בכם ללא רשות תחזירו להם אגרוף שישבית אותם. אצל נשים רוב הסיכויים שזה לא יקרה.

אחרי שציירתם לכם בראש את כל הסיטואציות האלו, תזכרו שאצל נשים לא מדובר בסיטואציות יוצאות דופן, מדובר בדרך חיים. לפחד מגברים אלימים וסוטים זה עמוק ב־די.אן.איי שלנו, אנחנו כבר לא שמות לב כמה הפחד הזה מושרש בתוכנו. ואז תחשבו על הילדה שלכם, על אמא שלכם, על אחותכם, הפחד הזה מושרש בהן בלי שהן שמות לב לכך.

אז בפעם הבאה שיהיה לכם קשה להתחיל עם אישה כי לך תדע אם זו נחשבת הטרדה מינית או לא, תזכרו, אנחנו פחדנו כל החיים. עכשיו תורכם.

וחשוב להזכיר, ישנם גברים שלא מטרידים. ישנם גברים בעלי כבוד עצמי וכבוד לנשים. ישנם גברים שמספיק בטוחים במי שהם בלי צורך לכפות את עצמם על מישהו אחר. תהיו הגברים האלה.

 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"צומת השרון כפר סבא"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר