הטור של מיכל טראוריג

מיכל טראוריג. צילום אלון גרובר
מיכל טראוריג. צילום אלון גרובר

אחרי שלב האודישנים אין כלום

כולנו אוהבים לצפות באודישנים של תוכניות ריאליטי. אבל אחרי זה אין כלום. כי בתעשייה הזו אין כמעט כלום. וגם לאלו שהשופטים מבטיחים להם עתיד מוזיקלי, אין הרבה
מאת: מיכל טראוריג

"אתה יכול להיות כוכב פופ", אמר עברי לידר לאחד ממתמודדי הריאליטי "אקס פקטור", "יש לך את הלוק הנכון, הקול הנכון והכריזמה המתאימה", הוא המשיך להחמיא לצעיר המבויש שעמד בחיל ורעדה מול השופט הכה חשוב בתעשיית המוזיקה הישראלית. לצידו של לידר ישבה שירי מימון שבאודישן של מתמודדת אחרת אמרה לה ברצינות תהומית, "את תשברי, את לא תשרדי את התוכנית הזו". סאבלימינל הוסיף קריצה על כך שהוא שמע נגיעות של היפ הופ בשירה של המתמודדת ואמר בגאווה שהוא מתכוון להוציא לה אלבום.

כל הסצנות האלו מהאודישנים של "אקס פקטור" עטופות ביומרה של אלו שמבינים משהו במוזיקה הישראלית. הם כבר עשו את זה והם עוד יעשו את זה ובכלל הם אוהבים להגיד את המילה עשייה. אבל בואו רגע נודה על האמת, בימים אלו, (למעט עומר אדם ונצ'י נצ' שספק אם היה עובר את שלב השופטים באודישן מהסוג הזה), תעשיית המוזיקה הישראלית לא קיימת, אין כזו בנמצא (ואל תתנו לי דוגמא את אייל גולן). הכוכב והכוכבות שזיהו שופטי התוכנית בעיניים המקצועיות, יוכלו מקסימום להוציא שיר ליו טיוב שאולי יהפוך אותם לכוכבי רשת.
כולנו אוהבים לצפות באודישנים של תוכניות ריאליטי. המתמודדים מרגשים אותנו, הציפייה לדעת אם הם ישירו טוב או יעשו פדיחות מרטיטה אותנו, הבכי של ההתרגשות, הדמעות של האכזבה, כל אלו הם חבילת בידור מושלמת שיכולה לגרום לצופה הישראלי לחוות אורגזמה של שמחה לאיד או אושר מתפרץ. אבל קריירה לא תהיה למתמודדים האלו ולא משנה כמה "מבינים" ישמעו השופטים וכמה הם יעבירו מסר של אנחנו הצלחנו ואתם עוד לא.

לתוכניות ריאליטי מוזיקליות יש זכות קיום רק בשביל האודישנים. בשלבים שלאחר מכן, ובטח במעמד הזכייה, לא קיים כלום. ריק של אנונימיות הוא הדבר היחיד שמחכה לזמרים האלו שכל כך רוצים לעשות מוזיקה. כי מוזיקה בישראל לעולם לא תהיה מה שהיא בחו"ל. אף אחד לא יעשה בה כסף ללא הכנסה צדדית מפסטיגל או ג'וב שיפוטי בתוכניות ריאליטי של פריים טיים שמתפרנסות מפרסומות. אתם מבינים, להצליח בתעשיית מוזיקה הישראלית זה להגיע לשפוט בתוכניות מהסוג הזה ולזה אין קשר למוזיקה. המתמודדים בתוכניות הריאליטי מספקים לנו את האודישן של חייהם ושם זה נגמר. בר רפאלי מוחה דמעה, עברי לידר עושה פרצוף יומרני של יש לנו את הכוכב הבא ומשה פרץ מנסה לדמיין איך השיר ששר המתמודד ישמע טוב במזרחית, כי פרץ הוא היחיד שמבין שמוזיקה מזרחית כנראה תהיה המסלול הקצר ביותר לכוכבות במדינה שלנו.
ואם אתם לא מאמינים, רק תצפו באודישן הנפלא של חן אהרוני ל"כוכב הבא לארוויזיון". אהרוני, שהתגלה בתוכנית ריאליטי אחרת (כוכב נולד) ניסה לרומם את הקריירה שלו במשך שנים ואף הוציא לרדיו להיט אחד בשיתוף עם הדוגמנית אסתי גינזבורג שאילולא היא סביר שהשיר לא היה מצליח.

כשאהרוני עלה לבמה השופט הראל סקעת אמר לו שהוא מעריץ אותו על האומץ אבל גם הוא בעצמו יודע שהאומץ האמיתי הוא להגיד את האמת והיא שללא ריאליטי תעשיית המוזיקה בישראל יכולה לחתום על טופס טיולים.
ומילה אחרונה לשופטים שהם לא סטטיק ובן אל תבורי: הומור עצמי מעולם לא הזיק לאף אחד. יומרה לעומת זאת כן. תהיו סטטיק ובן אל.

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
אולי יעניין אותך גם

תגובות

הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר